תמיכה בטיפולי פוריות

בתי עברה כברת דרך לא קלה עד שהצליחה אף היא אחרי מספר שנים ללדת, תודה לאל!
אני בתור אם לאישה שעברה את התהליכים הקשים הללו נמצאתי לעיתים במצבים לא נעימים, הרגשתי שאולי אמרתי מילים לא מתאימות (בלשון המעטה) ואולי פגעתי.
חשוב אולי לתת כאן, את "עשרת הדיברות" בהתייחס לתהליך הזה של:
בעיקר " מה לא תעשה"! ואולי מה כן צריך לעשות.

תודה מראש
אמא של "גיבורה"

הנושא שאת מעלה הוא נושא מאוד חשוב ותופס מקום נכבד בקרב אנשים שמתמודדים עם טיפולי פוריות: ההתמודדות מול המשפחה הקרובה והסביבה הרחוקה.
אני בטוחה שכל אשה שעברה טיפול אחד או שניים תוכל לתרום דיבר אחד או יותר, כל מטופלת נושאת איתה צרור של משפטים ועצות "חכמות" שקיבלה מהסביבה הקרובה והפחות קרובה.
לכל אחד ואחד מאיתנו יש את הגבולות שלו וכל אחד ואחד מוכן לקבל דברים שונים מאנשים שונים.
אני חושבת שבראש ובראשונה יש לבחון את סוג הקשר שלך עם אותה אשה,
האם אתן קרובות? האם היא משתפת אותך או שאת היא זו ששואלת תמיד והיא רק משיבה? האם כשהיא משתפת היא עושה את זה בפתיחות ומרצון או שהיא מרגישה חייבת? (כתבת שזו ביתך אבל לא כל בת מרגישה קרובה לאמה).
נשים רבות לא אוהבות שכשמגיע יום הבדיקה (בדיקת הבטא) אנשים מתקשרים לשאול אם הטיפול הצליח או לא. זה מכניס ללחץ, זה מעיק ואפילו שזה נעשה מתוך כוונה טובה כדאי לתת לאשה להחליט מתי לדווח על כישלון.

דבר נוסף הוא עצות וסיפורים על אנשים שהצליחו לאחר כך וכך טיפולים.... אנשים מנסים לעודד ולא תמיד חושבים על כך שזה לא ממש מעודד לשמוע על כך שחברים של חברים הצליחו לאחר 20 שנה, אני רוצה ילד עכשיו ולא בעוד 20 שנה.
עוד דבר זה כל עצות ה"הרגעה" למיניהן אשר לרוב משיגות את הדבר ההפוך. מה יותר מרגיז מלשמוע שאת לא נכנסת להריון כי את לחוצה וברגע שתירגעי הכל יסתדר? מעבר לכך שזה לא נכון ה"עצה" הזו ממילא בלתי ניתנת ליישום ואין בה שום תועלת, שהרי לא ממש ניתן להרגע כשאת נוחלת כישלון אחר כישלון וכמהה לילד יותר מכל דבר אחר בעולם.
כל הסיפורים על האחות של החברים והבת של השכנים גם הם לרוב נורא מרגיזים בעיקר כשלא באמת מעורים בתוך הטיפולים.
עוד משהו, אם כבר ביתך (במקרה שלך) או חברתך (במקרים אחרים) משתפת אותך אל תקטיני את מה שהיא מתארת במשפטים כמו: "שטויות, לא נורא" (כי בעיניה כרגע זה הכי נורא וזה בטח לא שטויות) או "מה את בוכה, יש מקרים יותר קשים" (כי זה שיש ילדים רעבים ברואנדה זה מאוד מצער אבל לא מבטל את הצער שלי על הטיפול הזה) וכו' וכו'. תני לגיטימציה לכאב ולאובדן שלה.

קצרה היריעה מלהכיל ואני יכולה לכתוב עוד ועוד ובטח יהיו 50 דיברות (אולי אכתוב קובץ מסודר ואעלה אותו בהמשך).
אני חושבת שכדאי לך לשאול את ביתך מה היא חושבת על ההתנהלות שלך מולה באותה תקופה, כך תוכלי לדעת אם פגעת בה כמו שכתבת ואם כן אני בטוחה שעצם השאלה שלך תבהיר לה את הכוונות הטובות שלך.
אני בכלל חושבת שכשחבר קרוב או בן משפחה עובר תהליך לא מוכר ראוי שנעשה "שיעורי בית" ונלמד את הנושא.
היום בעידן האינטרנט אין קל מזה וזה דורש מעט מאוד מאמץ שממילא אנו מוכנים לתת לאנשים שאנחנו אוהבים.

בריאות ואהבה.

את מדהימה. התשובות שלך נהדרות ומעמיקות, וכיף לקורא אותן.
כל הכבוד,
יעל

שלום לך רננה,
תשובתך אלי היתה טובה מאוד והקיפה לא מעט מצבים.
זו ההזדמנות להגיד לך שקראתי את תגובותיך לשאר השאלות, ובהחלט את ראויה להערכה רבה.
את כותבת בצורה מקצועית, ניכר בתשובותיך העומק המלווה באמפטיה.
מאחלת לך הצלחה בפורום - הצלחתך בודאי תעזור לכל מיני נשים שזקוקות לתמיכתך.
את בהחלט נשמעת אישה מזן מיוחד, ואני בטוחה שהוריך גאים בך, כמו כן בעלך וכל הסובבים אותך.
שתצליחי להביא צאצאים לעולם ככל שתרצי - מגיע לך!
בהערכה רבה
אמא של "גיבורה"