הרגלי שינת תינוקות

שלום רב עינת, נהנתי לקרוא באתרך.
ביתי בת החודשיים וחצי נרדמת מאד מאוחר בלילה, בסביבות 12 וחצי ואז ישנה עד מאוחר ביום (סביבות 10). איך אוכל לשנות זאת שתישן מוקדם יותר ותקום מוקדם יותר?

שאלה שנייה, ביתי לא לוקחת מוצץ ומנסה למצוץ אצבע ללא הצלחה כרגע, במשך היום כשאני רואה שהיא עייפה אני לעיתים מרדימה אותה בכיסא נדנדה כי היא לא מצליחה להירדם בשיטה אחרת, האם זה הרגל רע להרדים בכיסא נדנדה?

האם טבעי שמשך השינה במהלך היום הוא בסביבות 40 דק'?
כמו כן, מה דעתך לגבי הזמן שבו תינוק אמור לעבור לישון מחדר הוריו (בעריסה) למיטתו שבחדר סמוך?

תודה רבה,
אפרת מאת: אורח/ת

הי אפרת,
(את החלק הראשון העתקתי שתשובתי לשאלתיך בשרשור הקודם)

תודה על הכניסה לאתר :-)
עד גיל חודשיים רמת המלטונין בגוף נמוכה ולכן אין הבדל בין יום ללילה. מגיל חודשיים מתחיל להיות הבדל ונוכל בהדרגה לראות תינוקות שערים יותר ביום וישנים בלילה.
בגיל זה אפשר להתחיל ללמד הרגלי שינה ויחד עם זאת עדיין מוקדם לצפות ממנה להירדם בצורה עצמאית כי מבחינה פיסיולוגית היא אינה מסוגלת עדיין.
חשוב ליצור לה שגרה ברורה וקבועה עם "סימני דרך" שתדע מתי היא אמורה ללכת לישון (דוגמא, בכל פעם אחרי טיול ופירות ישנים שנת בוקר, בכל פעם אחרי מרק שנת צהרים וכו..) לפני שנת הלילה חשוב ליצור טקס שינה קבוע, הוא זה שעוזר לה להבין שנגמר היום ומתחיל הלילה. בגיל זה שנת הלילה מומלץ שתתחיל בין 18:00-19:30.
לאחר טקס שינה מסודר בשעה מוקדמת החשיכי את האור והכניסי אותה למיטה והרדימי אותה עם מגע (טפיחות, ליטוף וכו), כשהיא תלך לישון מוקדם יותר ההרדמות תהיה מהירה יותר.
ככל שהיא תישן טוב יותר בלילה היא תישן טוב יותר ביום. במשך היום מומלץ שתישן שינה של שעה לפחות בכל פעם (מחזור שינה מלא).
לגבי הכיסא, כאמור, בגיל זה זה עדיין בסדר כי היא לא מסוגלת להירדמות עצמאית. בהדרגה החל מגיל 3 חודשים אפשר לחשוף אותה ליותר ויותר חוויות הירדמות במיטה (תחילה אפשר עדיין עם מגע ולאט לאט להפסיק את המגע ולתת לה להירדם באופן עצמאי- בסביבות גיל 5 חודשים).

לגבי מעבר לחדר שלה. בעיני אין לזה גיל, כאשר את חושבת שזה בסדר מבחינתך שהיא תישן בחדר הסמוך אז עשי זאת, כל עוד את מעדיפה שהיא תהיה לידך אז השאירי אותה. מה שכן, החל מגיל 5 חודשים יכולה להיווצר תלות בנוכחות שלכם. גם בזה כמובן ניתן לטפל לכן, הכי חשוב שאת תרגישי נוח עם המעבר. מאת: עינת מזרחי