הרגלי שינת תינוקות

שלום רב, פעם ראשונה שיש לנו בעיה בתחום השינה (טפו טפו טפו). התינוק שלי הוא (כרגע) בן יחיד בבית, ומגיל חודשיים ישן במיטה בחדר לבדו במשך 11-12 שעות רצופות בלילה (משעה 7 עד 6-7 בבוקר) ומגיל 4 חודשים כבר נרדם לבד במיטה, אחרי טקס שינה קבוע, נרדם עצמאית מחובק עם ה"שמיכי" שלו ומוצץ שהוא יודע לקחת עצמאית ברוגע ושלווה... ישן לילה שלם, וגם אם מתעורר באמצע הלילה, חוזר לישון עצמאית בלי שום בעיה.
בשבועיים האחרונים קרה משהו, ואין לנו הסבר. הוא התחיל לקום באמצע הלילה (אין שעה קבועה, אבל זה בין השעות 2-4 לפנות בוקר), בבכי היסטרי. בפעם הראשונה לא ניגשנו אליו בערך 5 דקות (שנשמעו כמו נצח) ואז לבסוף ניגשתי אליו, רק הנחתי עליו יד על הגב והוא נרדם מיד, עד הבוקר. בלילה השני גם כך היה. בלילה השלישי הוא לא התעורר (ואז כבר חשבתי שעברנו את התקופה הזו) ואז מהלילה הרביעי ועד היום הוא מתעורר, וגם חוזר ומתעורר מדי שעה (כנראה יציאה ממחזור שינה, ורואה שאני לא שם בחדר). הלילה כבר נקטתי בגישה מחמירה יותר, נכנסתי לחדר וממש צעקתי "תחזור לישון!" והוא כל כך נבהל שפשוט טמן את ראשו בשמיכה ובכה עד אשר נרדם, עצמאית. כל כך כאב לי הלב שככה נהגתי, ואני לא יודעת אם הייתי צריכה להמשיך לבוא אליו לחדר, או שהגיע הזמן שאנהג בתקיפות... אני לא שלמה עם הגישה הזו, וגם לא יודעת באיזו גישה רכה עלי לנקוט... אשמח מאד לעצה!
אציין כי הוא לא חולה, אין צמיחת שיניים חדשה, הטמפרטורה בחדר קבועה, הוא יודע לקחת מוצץ לבד, אין רעשים או אורות מפריעים ביחד במהלך הלילה.. כן יש התפתחות מוטורות חדשה - והוא התחיל ללכת לפני כחודש, אבל לדעתי כבר עבר מספיק זמן בשביל שההתרגשות מהתהליך יעבור...

רק אוסיף ואציין שמבחינת שגרת היום שום דבר לא השתנה - הוא נמצא עם מטפלת כבר למעלה משנה. יש להם שגרת יום מאד קבועה וטובה. הוא הולך לישון צהריים כל יום בשעה 11:00 עד 13:00-14:00 (בין 2-3 שעות שינה). הוא אוכל טוב במהלך היום ואינו אוכל בלילה כבר מגיל חודשיים (ועולה טוב מאד במשקל ובהיקפים). בשנת הצהריים הוא ישן טוב ואינו מתעורר (הוא ישן בחדרו במיטתו, בחדר די חשוך ושקט), לפעמים אפילו צריך להעיר אותו באופן יזום אחרי 3 שעות שינה, והוא מתעורר עם חיוך ושמחה.
אני מניחה לעצמי שאת ההרגל הזה של להתעורר באמצע הלילה איכשהו, במו ידי, קיבעתי והעצמתי, ואין לי מושג מה עשיתי לא נכון וכיצד להחזיר את המצב לקדמותו. האם לא הייתי צריכה מלכתחילה לגשת אליו (כאמור, עד היום אני מחכה לפחות 5 דקות, שמרגישות כמו נצח, של בכי היסטרי)? אדגיש כי ברגע שהוא נרגע אני מנסה לצאת מהחדר, והוא שוב פורץ בבכי, כך שלבסוף יוצא שאני נשארת איתו בחדר (גם בלי מגע) למשך 15-20 דקות עד הירדמות עמוקה, ורק אז "יכולה" לצאת. ושוב, בימים האחרונים התופעה הוחמרה והוא התחיל להעורר יותר פעמים בלילה... יש לי פה טעות נגררת ואינני יודעת מה היא!

ניסיתי לחפש את הפתרון פה באתר בפניות של אמהות אחרות או במאמרים, ונתקלתי במאמר על שנת תינוקות עם הפיסקה הבאה:
"התינוק צריך ללמוד כי התעוררות בלילה ובכי אינם חוויה נעימה וכי הוא אינו מרוויח מכך כלום. לכל הורה ישנה הדילמה כאשר התינוק קם בלילה, האם לקום או להתעלם. אם התינוק בוכה בלילה, נסו לתת לו להירגע לבד, אל תרוצו לעריסה להרים אותו. גם אם תינוק בוכה הרבה זמן, אפילו עד 20 דקות של בכי, נסו להיתאזר בסבלנות. אם תצליחו להתמיד בכך שניים או שלושה לילות רצופים, בפעם הבאה שבה התינוק יקום בלילה בוכה, הוא ידע שלא יגיע מישהו מיד להרים אותו והוא ינסה לחזור לישון בכוחות עצמו. חשוב להבין כי לא מדובר בהתעלמות מהתינוק, אתם אינכם פוגעים בו. כמובן שאם התינוק בוכה מסיבה אחרת שאינה קשורה בהירדמות, הרימו אותו והרגיעו אותו."

מצד אחד נשמע מאד הגיוני.,

מצד שני, רוב התגובות שאני רואה שכתבו פה לאמהות היו - לגשת לתינוק כשהוא בוכה (לא צויין זמן "המתנה" טרם ההגשה ) וכל עוד הוא בוכה להיות זמינים עבורו.

מאחר וההנחיות די סותרות, מאד אשמח לדעת מה יותר מתאים לסיטואציה שאני מתארת לעיל.

וסליחה מראש על "החפירה", פשוט כפי שאולי ניתן להתרשם, קראתי בערך כל מאמר אפשרי בתחום ואני פשוט לא מצליחה למצוא את הפיתרון בעצמי, וזה די מטריף אותי...

היי,

אני מקווה שאצליח לעשות לך סדר.
בכל תהליך של שינוי הרגלים אנחנו מצפים שתהיה התנגדות כי זו דרכו של התינוק לספר לנו שהוא לא אוהב שינוי. גם אנחנו לא אוהבים שינויים למרות שאנחנו יודעים שהם לטובתנו..
יש שתי גישות - האחת שאומרת לא לתת מענה לבכי (זה מה שציטטת) והשנייה - לתת תמיד מענה לבכי (שזו הגישה בה אני מאמינה). הגישה השלישית היא "אמצע" להמתין כמה דקות ואז לגשת אם יש צורך.
מה שאת צריכה לעשות הוא מה שאת (!) הכי מתחברת אליו מבחינת הגישה ולהיות עקבית בה.
לדעתי האישית, לא לגשת לתינוק שבוכה המון זמן זה להתעלם ממנו, ואנחנו כן רוצים שהוא ידע שאם הוא בוכה וצריך אותנו אז אנחנו שם בשבילו. לגשת אליו לאחר זמן ממושך של בכי עלול לבלבל אותו כי הוא לא מבין שעברו 5 דקות, הוא מבין שהוא בוכה ופעם ניגשים אליו ופעם לא ובחוויה שלו הוא לומד שאם הוא בוכה הרבה בסוף ייגשו אליו, אז סימן שצריך לבכות הרבה.
אני מאמינה שבכל פעם שהתינוק בוכה צריך לגשת אליו. אפשר להמתין כמה שניות אבל אם הבכי ממשיך אז לגשת. לא נרוץ לכל "קיטור", "מלמול" וכו.. אלא רק לבכי (לכן אין התייחסות לזמן המתנה) זה נכון שלא צריך להרים מיד אבל אפשר להרגיע בליטוף במיטה.
שוב, את צריכה להחליט מה מבין הגישות מתאימה לך ואותה תיישמי.
אם הוא יודע להירדם לבד, אז להיכנס, להרגיע, ולצאת מהחדר. גם אם בלילות הראשונים זה הרבה זמן, את אמורה לראות אחרי 2-3 לילות שיפור לטובה.

בהצלחה

הי עינת, תודה רבה על המענה.
אכן הגישה שגם אני יותר מתחברת אליה היא גישת המענה.
ולכן הלילה באמת פעלתי בצורה הזו - הוא החל לבכות מוקדם מהרגיל, בערך בשעה 23:00 (ולא ב 2-4 לפנות בוקר כמו בדרך כלל - כנראה יש לנו החמרה בהרגל) וניגשתי אליו, ישר איך שניגשתי הוא כאילו ממש כבר מתכופף כדי שאלטף את גבו ונרגע. אז ליטפתי אותו בערך 20 שניות, לחשתי ברכות "לישון....לישון..." וכשהפסקתי את הליטוף וצעדתי 2-3 צעדים לכיוון הדלת, הוא נעמד והתחיל צרוח. שוב ניגשתי אליו, שוב התכופף ונשכב על בטנו, שוב ליטפתי 20 שניות בלחישה, ושוב שניסיתי לצאת מהחדר ושוב צרחות.. אני חושבת שבפועל העניין של "לגשת-ללטף-לנסות לצאת" קרה בערך 50 פעמים. לבסוף אחרי שעה, די נשברתי והרגשתי חסרת סבלנות, ואמרתי לו בקול תקיף "לך לישון!" ופשוט יצאתי מהחדר, סגרתי את הדלת, והלכתי לבכות בחדר אחר (כן כן).
הוא פשוט המשיך לבכות אל תוך השמיכה שלו (מחזה שממש קרע לי את הלב) ואחרי 12 דקות (ממש הסתכלתי בשעון) הוא לבסוף חזר לישון, וישן כל הלילה.

ושוב עולה השאלה - אני מרגישה שזה משחק של עקשנות, וכל אחד בוחן את השני מי יישבר ראשון!
האם הייתי צריכה להמשיך בפעולת - לגשת-ליטוף-לצאת , ועד מתי? זה לא היה נראה שהוא הולך לישון בקרוב, ואפילו היה נדמה לי שכל הסיפור רק עוד יותר מעורר אותו ...
אשמח רק לדעת איך הייתי צריכה לפעול אחרת? והאם יש סיכוי לפעולה שתוביל לצמצום התופעה (שכרגע מרגיש שרק מחמירה מיום ליום...)?

היי,

עיקר העניין הוא האם הוא יודע להירדם לבד או לא.
אם הוא יודע, אז צריך להיות מאוד ברורים ואסרטיביים- ללטף רק כשיש בכי וברגע שהוא נרגע לצאת מהחדר ואם יש צורך להיכנס שוב.
ממה שאת מתארת נראה שהוא זקוק לנוכחות ואולי אפילו למגע כדי להירדם ולכן יכול להיות שצריך להתחיל בשלב הראשון להרדים אותו עם מגע ורק אחרי כמה לילות להמשיך בתהליך.
כדי לדעת בדיוק באיזה צורה כדאי להתחיל זה מצריך איבחון יותר מעמיק.