תיקון חווית הלידה

לפני 5 חודשים חוויתי לידה שקטה. ההריון היה תקין לאורך כל הדרך....
וביום ה - 40+ 4 ימים - נר ראשון של חנוכה זה קרה.... לא הרגשתי תנועות של העובר ופניתי מייד לבית החולים איכילוב להיבדק ושם נפלו עליי השמיים...
כאב קשה מנשוא... אבל כעבור זמן מה... התאשתתי על עצמי וקיבלתי אחריות\ יש לי 2 בנים בבית ובעל שחייבים שאני אהיה חזקה עבורם אחרת הכל יטמוטט לי.
ובחרתי להמשיך הלאה...
רק שהפחד להיכנס להריון מאיים וטופס מקום.
החששות של איך לעבור את ההריון והפעם לחזור עם ידיים מלאות נראה כ"כ רחוק.

אשמח לעזור לכל מי שתחפוץ בשיתוף החוויה הקשה.

ושכולן תחזורנה עם ידיים מלאות הבייתה. אמן.

שלכן,

רונית מאת: אורח/ת

סתם
[url=http://www.gilrach.co.il/forum] סתם [/url] מאת: אורח/ת

היי רונית אני עברתי לידה שקטה לפני חודש וחצי אני בת 41 ובשבוע 38 לא הרגשתי את העובר הלכתי לבית החולים ושם קיבלתי את הבשורה המרה שהלב לא פועם, בהתחלה הייתי המומה לא האמנתי למה שאני שומעת, עוד יותר עצוב היה שהתקשרתי לקרובים שלי החברים או המשפחה הקרובה וישר הם צעקו מזל טוב ומצאתי את עצמי מנחמת את אותם "מברכים" ששמעו את הבשורה הקשה.
תודה לאל יש לי 3 ילדים בבית ובעל שצריכים אותי אנחנו בעצם הנשים מחזיקות את הבית ואם לא אנחנו הבית יכול בקלות ליפול, כן בחרתי בחיים אומנם קשה לי והכי הזוי זה להיות בחופשת לידה שאין לך תינוק וכל יום אני מתלבשת והולכת לאיזה מקום בקיצור מוצאת לאן ללכת.
אישה דתיה שמעה את הסיפור שלי ואמרה לי שהעובר הזה היה צריך לעבור תיקון של 9 חודשים והיתה לי את הזכות ל"סחוב" אותו 9 חודשים שהוא צדיק והיה צריך את פרק הזמן הזה כדי לעשות "תיקון" ובאמת שהמילים האלו חיזקו אותי. מאת: אורח/ת

אני בת 25 ולפני 3 חודשים עברתי לידה שקטה בחודש שביעי, לא הרגשתי תנועות עובר והתברר שהלב הפסיק לפעום. זהו הריון ראשון ואין לי עוד ילדים חיכיתי לו כל כך וכל החיים שלי תוכננו בשבילו ובסוף זה קרה הרגשתי שזה סוף העולם ועדיין מרגישה.. הכי כואב שלא היתה סיבה במקרה הזה ואני מרגישה כעס עצום ובאותה מידה מקבלת שהכל מלמעלה.. קשה לי להמשיך בחיים כרגיל ואני יודעת שמה שיחזק אותי זה הריון נוסף ועם זה אני גם כל כך מפחדת.. עד היום חשבתי שהריון ולידה זה דבר ברור מאליו והייתי כל כך תמימה עד שחוויתי את הדבר הנורא ועכשיו אני מלאת פחדים מההריון הבא ולא יודעת איך אני ישרוד 9 חודשים שכל יום יהיה קריטי מבחינתי.. אני מקווה להיקלט כבר ומתעצבת כל מחזור מחדש :-( חייבת את המילה הטובה מכן.. אין מי שבאמת יבין מה עובר עליי..
התעצבתי לשמוע על המקרים שלכן מאחלת לכן את הטוב שאני מאחלת לעצמי מאת: אורח/ת

מכירה אישית אישה שהייתה לה לידה שקטה, וכבר היו לה בן ובת גדולים מנישואים ראשונים..כמה חודשים אחרי הלידה נכנסה שוב להריון וילדה בן מקסים! מאת: אורח/ת

אישה יקרה.
לידה שקטה היא אחת מההתמודדויות הקשות אותה עוברת המשפחה, ובעיקר האישה. (בכל זאת זה קורה בתןך גופה).
כמו שציינת,עולות כל כך הרבה תחושות קשות, זה מתחיל בהפתעה גמורה,
ממשיך בחוסר אמון למה שקרה, עובר לכעס ואח'כ לעצב ופחד.
המעבר הוא דרמטי, מציפייה אדירה לאירוע משמח, ותינוק מתוק שמגשים את הפנטזיות שלנו, להתנפצות אל חלל ריק שלא ציפית לו כלל., תוכניות משתנות, האשמות עולות, מתחילות לעלות שאלות על תקינות הגוף והבריאות. (אולי הגוף בוגד בי.. אולי עשיתי משהו לא נכון... אולי זה בגללי... אולי זה בגללו... אולי הרופא לא שם לב....ואז הפחד מהעתיד הלא ברור.. מה יהיה, מה יקרה..הבטחון מתערער...
זהו בהחלט תהליך של אובדן בלתי צפוי. דומה בתחושותיו לאבל.
כל התחושות שהעלית : "סוף העולם" כעס עצום, כאב ציפייה אכזבה, עצב,
כל אלה, לגיטימיים אנושיים ואמיתיים .קודם כל תכבדי אותם כי הם מכבדים אותך בנוכחותם. מותר לך לחלוטין להיות בתוך כל בליל הבלבול והעצב הזה, תני לזה זמן. לפעמים יש נטייה למהר להיכנס להריון נוסף כדי "לפצות" על האובדן, אני חושבת שנדרש זמן עיכול והפנמה למה שקרה, זמן עיבוד ורגיעה, קבלה ופרידה, ואז התחזקות והתחדשות. כמו בטבע. כמו בעונות השנה. לפני הלבלוב תמיד יבוא סתיו, נשירה, המתנה, חורף,התכנסות, אגירת כוחות, אגירת מי גשם התחזקות, ,ואביב. שמש ולבלוב.

לצערינו לא תמיד ניתן למנוע מצבים אלה, ולא תמיד יודעים מה היתה הסיבה למצב הזה. אבל אני יכולה לשמח אותך בזה שאני מכירה הרבה מאד לידות טובות ומוצלחות אחרי אירוע של איבוד הריון.
לקראת הריון נוסף הייתי ממליצה על כמה פגישות טיפוליות מחזקות.אם בטיפולים אלטרנטיביים,(שיאצו, רפלקסולוגיה,עיסוי ודמיון מודרך) או/ו שיחות עם מומחים בטיפולי טראומות בהריון ולידה.
אני מחבקת אותך ונשים נוספות שעברו אירוע קשה דומה. מאחלת לך דרך מצמיחה ומעצימה בהמשך. מאת: שרי קרוכמל

תודה רבה על התגובה הכל כך מחזקת, קשה לי לא ״להיות בלחץ״ להריון נוסף אבל כנראה שבאמת צריך להרפות מאת: אורח/ת