תקופת משכב לידה

עם צאת השליה, מתחילה תקופת משכב לידה הנמשכת כ-6 שבועות.

במהלך תקופה זו, האיברים שואפים לחזור למצבם הטרום היריוני.

בנוסף היולדת תידרש להתמודד עם שינויים רגשיים רבים הנובעים בין השאר מהשפעות הורמונאליות וכן עם שינויים פיזיים כגון:

דימום Locia:

הפרשות דמיות שילכו ויתבהרו עד שאזור השתרשות השליה יבריא.

מומלץ להשתמש בפדים בתקופה זו ולא בטמפונים.

פנייה לרופא במצבים הבאים: חום מעל 38, הפרשות בעלות ריח רע, המצאות קריש דם גדול, סחרחורות, החלפת פ"ד ספוג דם כל שעה.

כ-6 שבועות לאחר לידה כדאי להיבדק אצל רופא נשים בכדי לוודא שהרחם חזר לגודלו הרגיל ושצוואר הרחם תקין.

כאב בפרינאום:

או אי נוחות במידה והיולדת עברה אפיזיוטומיה או קרע בלידה.

טיפול:

• שטיפת האזור עם מים וסבון לאחר מתן שתן/יציאה (לייבש המקום היטב)
• כיווץ שריר רצפת אגן לפני ישיבה למניעת מתיחה בעת ישיבה
• נטילת משככי כאב
• זיהוי סימני זיהום: חום, הפרשה מסריחה, כאב

התכווצויות:

הרחם מתכווץ בעיקר בעת הנקה בשל הפרשת אוקסיטוצין. זוהי מטרת הטבע בכדי למנוע דימום.

אנמיה:

הגוף איבד דם בלידה. חוסר הברזל גורם לעייפות ולטשטוש. חשוב להמשיך ליטול ברזל בחודשים שלאחר הלידה וגם להקפיד על תזונה עשירה בברזל.

שתן: השתנה מוגברת, הגוף נפטר מעודפי הנוזלים שצבר בהריון.

טחורים: בשל לחץ ההיריון והלידה לעיתים ורידים של פי הטבעת או הסגמנט התחתון של החלחולת מתוחים ובצקתיים. ניתן לעשות שימוש במשחה לטחורים, פדים קפואים, הרטבות מגנזיום, משככי כאב. תזונה נכונה.

תופעות נפשיות:

באופן טבעי חוות רוב הנשים לאחר לידה סערה רגשית מסוימת.

התחושות הרגשיות לאחר לידה תלויות במשתנים רבים כגון: מהלך הלידה, אופן הלידה, מראה התינוק, יחסים עם בני זוג, סביבה תומכת ועוד.

שלל התחושות עשוי לנוע משמחה עצומה דרך דיכאון קל ועד דיכאון קליני.