הורים

אם תשאלו קבוצת רווקות בשנות העשרים לחייהן מה הן חושבות על הכותרת, הן עשויות להרים גבה. ישנה דעה רווחת כי הריון ולידה מהווים מעצור בדרכן של נשים להתפתחות אישית ומקצועית. אני רוצה להציע הסתכלות קצת אחרת. תקופת ההריון, היא תקופה שבה מחשבות רבות וגדולות מעסיקות את האם לעתיד. במהלך חופשת הלידה מרבית הנשים מתלבטות בשאלות בנושא קריירה, הצורך לאזן  בין המימוש שלי כאימא שרוצה לתת מעצמי ולהקדיש זמן לצמיחתו והתפתחותו של הילד יחד עם האחריות הכלכלית הנלווית לכך, מעמתת נשים רבות עם הבחירות שעשו עד כה ומביאה אותן לשאול את עצמן שאלות. השאלה הגדולה מכולן היא "איך עושים את זה???"  נשים רבות מספרות כי במהלך חופשת הלידה הן יצרו שינוי משמעותי בחייהן. לעיתים השינוי נובע מתוך כורח, עבודה קודמת תובענית שאינה מאפשרת לשלב בין עבודה לגידול ילדים ופעמים רבות השינוי צומח מתוך בחירה מודעת בדרך אחרת ובאיכות חיים. מדהים לגלות כמה נשים מקימות עסק עצמאי בסמוך לחופשת הלידה ומעיזות ליצור עבורן ועבור משפחתן  מציאות אחרת. אחד הכלים המשמעותיים בדרך הזו הוא היכולת של נשים להתקבץ יחד, ליצור שיתופי פעולה ולתמוך אחת בשנייה בתהליך.

את השינוי שלי עשיתי במהלך ההריון הראשון, הוא צמח, כמו העובר שבתוכי, מתוך תחושת אחריות גדולה. שאלתי את עצמי, מה המסר שאני רוצה להעביר לדור הבא? האם המסר הוא להישאר בעבודה שוחקת ומתסכלת רק בשל הנוחות שבה? האם לוותר על החלומות והמימוש האישי לכמה שנים שבהן אתמקד בהקמת המשפחה? ככל שעבר הזמן הבנתי שמגיע לילד הזה לקבל אימא שלמה ומאושרת שכשהיא חוזרת מהעבודה היא זורחת ומלאה באנרגיות. עבורי, לקחת אחריות על חיי זהו מסר חינוכי. מימוש עצמי הוא לא זכות אלא אחת החובות שלי כלפי הילדים, בחרתי לעצור הכל ולשאול את עצמי מה אני רוצה ליצור בחיי? עבורי ועבור המשפחה שלי. הבנתי שאני רוצה למצוא את הדרך להתפרנס בהתרגשות ובחדווה וכך הגעתי לתחום האימון. מצאתי את המקום והדרך שמאפשרים לי לבטא את היכולות שלי, לעזור לאנשים לצמוח, לבחור את דרכם ולהגשים את המטרות שלהם. לתפיסתי, המשפחה שלי מרוויחה לא רק מהצד הכלכלי של עבודתי אלא גם מהיותי אדם צומח שמתבונן על חייו, שואל שאלות וכל הזמן גדל ומתפתח.

היום אני יודעת שמה שעוצר את מרבית האנשים מלעשות צעד כזה או אחר לשיפור חייהם הוא הפחדים שלנו, האם זה יצליח? ומה יגידו? האם לדרך החדשה יהיו מחירים? אני לא יודעת להבטיח שתצליחו, אני כן יודעת שאדם שעוסק במה שהוא חלם ובמה שהוא אוהב מגדיל בצורה משמעותית את סיכוייו להצליח. אני מאמינה שחייבים לנסות ולתת את ה 100% שלנו כדי לברוא את העולם שלנו. כשמאומן אומר לי: "אם אני לא בטוח שאצליח, שאהיה הטוב ביותר במשהו – אני לא אעשה אותו" אני מנסה לברר למה הוא מתכוון. לרוב אני מגלה שהדבר שהכי מפחיד אותו, המחיר הכי כבד שהוא לא מוכן לשלם- זה המחיר שכבר קיים בחייו בעצם ההחלטה לשבת על הגדר. מאומן שלי אמר לי שהוא זוכר את עצמו בתקופת התיכון עומד בבריכה בצד ולא מעיז לקפוץ למים לתחרות שחיה, רק בגלל שהוא לא היה בטוח שיגיע ראשון ומאז זה מלווה אותו. העניין הוא שכשאנחנו פועלים מתוך חישובי סיכונים אנחנו משלמים מחיר כבד ביותר ויש אנשים שמבלים את כל החיים במקום הזה. האם יש סיכון גדול יותר מאשר לא לחיות את החיים האלה במלואם? לא למצות את היכולות שלי, לא להיות מאושר? העובדה הפשוטה היא שכאשר אני עושה, יש לי סיכוי להצליח. כאשר אני רק מדבר על זה – קצת פחות...

כאימהות, אנחנו מתמודדות מדי יום עם דעות שונות של הסביבה ויודעות לעמוד מולן ולעשות את הדבר הנכון והטוב עבור ילדינו, כך שאם נעמיד לרגע על כף המאזניים את האושר והמימוש העצמי שלנו ומנגד את "מה יגידו" נמצא שדעות של אחרים מתגמדות לעומת הסיכוי שלי ושל המשפחה שלי לצמוח.