סיפור הלידה של שובל

כשגיליתי לאחר ששה חודשים שסוף סוף אני בהריון, לא היתה מאושרת ממני.
בדיקת שתן ביתית אישרה את האושר של אבא ושלי.

תשעה חודשים מורטי עצבים, הריון לא פשוט, אבל אני נחושה לשמור על ההריון היקר הזה ויהי מה.

בדיקות דם, סקירות, גנטיקה, מי שפיר - הכל היו מנת חלקנו בהריון הזה. בכל פעם התעננו עד לקבלת תוצאות שהתבררו כטובות.

שלושה שבועות לפני התל״מ כבר רצית לצאת, בעטת בחוזקה, הכאבת לי אבל לא יצאת.

ביום התל״מ 3/12/09 הייתי בביקורת בביה״ח שלא הובילה לכלום.

בתאריך 6-12-09 בבוקר הגעתי שוב לביקורת עם צירים סדירים אבל הם לא הובילו ללידה. חזרנו הביתה אבא ואני עם הבטחה מרופא חדר המיון שתוך 24 שעות נחזור. ואכן בשעות הצהריים החלו הצירים להגיע ואני כבר ידעתי שאלו הצירים שיעזרו לנו להיפגש.

בבית לא ויתרתי לעצמי ובישלתי לאחים שלך ולאבא שני סירי אוכל כדי שלא יאכלו בחוץ כשאני אהיה בבי"ח. הפעלתי מכונת כביסה, מדיח כלים, קיפלתי כביסה והחזרתי למקום, שאבתי אבק מכל הבית התקלחתי והחלטתי לנוח ולהתחבר אליך. ליטפתי אותך מבחוץ, דיברתי איתך וביקשתי ממך שתגיעי אלי- כל כל השתוקקתי להיפגש איתך.

בשעה 20:30 הצירים התגברו והתחלתי לתזמן בעזרת התכנה שאבא שם לי באייפון. כל 6-8 דק היה ציר. החלטנו לצאת לביה״ח לקראת 21:30 אבל משכתי עוד ועוד - לא היה מי שישאר בבית עם האחים שלך והלב שלי לא נתן לי לצאת. אבא הכין לאחים שלך ארוחת ערב ורק כשהם סיימו לאכול ולהתקלח, לסדר ילקוט לביה״ס ונכנסו למיטות, נכנסתי אני להתקלח. שמתי לב לפתע שהצירים נורא כואבים והתדירות היתה 2-3 דק.

23:30 אנחנו באוטו בדרך לביה״ח ליס ואני עם מעט דימום ומעט ירידת מים.
במיון קיבלה אותי אחות שלאחר חיבור למוניטור עשתה בדיקה וקבעה 1.5 ס״מ. הדמעות החלו לרדת. איך ייתכן? כאב לי נורא. לאחר 10 דק כשהצירים התגברו בדיקה נוספת הראתה 3 סמ ואני בלידה.

בחדר לידה קיבלה את פנינו שולי המדהימה!!!

סיפרתי לה שעברתי שתי לידות אפידורליות טראומטיות במיוחד ושולי הבטיחה לי חוויה מתקנת. התקלחתי וחוברתי למוניטור קצר. ביקשתי למרות העבר אפידורל כי היה לי כל כך כואב. חוברתי לעירוי נוזלים ושולי עזרה לו לזרום במהירות. עוד לפני שהעירוי נגמר המרדים הגיע. שולי סיפרה לו על האפידורל שקיבלתי בעבר ועל החששות שלי. המרדים לא ניסה לייפות דבר ולא הבטיח כלום ואפילו אמר שאולי המבנה האנטומי שלי הוא כזה שלא מאפשר לחומר להתפזר באופן שווה.

קיבלתי אפידורל שאכן הפעם לא כאב בכלל רק קצת לא נעים. כשהחל האפידורל להשפיע הבנתי שגם המים זה לא הצליח - גם הפעם רק צד ימין נרדם ושמאל מורגש. עשרים דק לאחר קבלת האפידורל אני בפתיחה מלאה.

שולי היקרה מבהירה לי שהכל תלוי בי ובהקשבה שלי אליה. עדיין כואב לי אבל בהחלט נסבל. אבא מחבק אותי, מלטף אותי, לוחש לי באוזן שאני מסוגלת ויכולה והוא לא עוזב אותי לרגע. אבא אומר לי שהוא אוהב אותי ומזכיר לי שתכף תגיח לעולם הבת שלנו שכל כך ייחלנו לה. אבא שלך הגיבור נותן לי הרגשה שאני מוגנת מפני כל דבר כשהוא בסביבה ובלחיצה החמישית או השישית הראש שלך החוץ.

שולי מבקשת ממני לא ללחוץ אפילו אם אני חייבת ואני מרגישה שעם האצבע שלה היא מחלצת את הכתף שלך ואת מחליקה החוצה.

צווחה קטנה וזהו- את כבר בוחנת את הסביבה. עיניים פקוחות ואת כל כך יפה וברורה. אבא זוכה לחתוך את חבל הטבור והוא מאושר כל כך. לאחר שניקו אותך מעט מניחים אותך עלי כי ככה ביקשתי, לא ישירות להניח אותך. חמה ומתוקה וכלל לא בוכה. ממשיכה לבחון מסביב.

שוקלים אותך ואת שוקלת 3 קג בדיוק.

בשעה 3:54 בבוקר של ה-7/12/09 אני אמא לשני בנים ובת - שובל קראנו לך, שובל של אור ואהבה.