סיפור הולדתו של אלמוג
הולדת אלמוג
הולדת אלמוג
ליבי בן משה

אז איך הכל התחיל אנחנו כבר יודעים זרע , ביצית ,הרבה נכונות ,רצון טוב והמון המון אהבה - שמי ליבי בן משה ואני תומכת לידה ומדריכת הכנה ללידה . זהו סיפורי האישי.
הסיפור שלי מתחיל ב- 15/9/2008 התאריך האחרון בו קיבלתי מחזור . מכיוון שתכננו את ההיריון כחודש לאחר מכן כבר ידעתי שאני בהיריון ,מעין תחושה שכזו .עכשיו רק נותר לבדוק זאת באופן רישמי . יחד עם הבדיקה הרישמית התחילו להגיע התופעות הרגילות , עייפות , בחילות (שאלוהים יודע מי המציא את המונח בחילות בוקר מכיוון שהן קיימות כל היום ), סלידה מהרבה סוגי מזון ושתיה, בקיצור מתחילים להתרגל למסלול חיים חדש .

כל הידע שהיה ברשותי מעצם היותי מדריכת הכנה ללידה ותומכת לידה פתאום הופך ליהיות מוחשי כי הוא מתקיים אצלי בגוף. זוהי הרגשה מיוחדת ומופלאה כי מתחילים להבין שקורה שם משהו גדול ומופלא והוא גדל אצלי בבטן . יחד עם כל זה המחשבות מתחילות לרוץ . עם המחשבות באים גם פחדים לקראת כל בדיקה .

הבדיקה הראשונה בדיקת הדופק אחרי 8 שבועות - כל המחשבה היא רק לראות שיש דופק.
בדיקה שניה סקירת מערכות מוקדמת ,אחר כך העמסת סוכר ובדיקת חלבון עוברי וסקירה מאוחרת וכמובן מעקב שוטף , משקל ,לחץ דם בדיקות שתן ודם . מבדיקה לבדיקה המחשבות משתנות העובר הקטן מתחיל לקבל צורה , וכבר בסקירה המוקדמת בשבוע 16 ניתן לראות אף פה עניים - פנים , ידיים, רגליים וכבר אז מתחיל הקשר הראשוני .
לאט לאט מתחילים גם לחוש בתנועות העובר , אני התחלתי לחוש כבר בשבוע 12-13 , בשלב זה התנועות הם עדינות ומורגשות כמו מעיין דקירות .

התנועות המשמעותיות התחילו משבוע 20 ומאז רק התגברו . זוהי הרגשה מדהימה לחוש ביצור החיי הגדל לך בבטן ועוד לפני שיצא לאויר העולם מתחיל לבעוט ולהודיע שהוא קיים.

עד היום כאשר אני מסתכלת על אלמוג שלנו אני מתרגשת מהנס הזה ומתקשה להאמין שהפלא הזה נוצר אצלי בגוף במשך תשעה חודשים .

את הלידה החלטנו לעבור אני ובן זוגי יחדיו, ללא ליווי נוסף .בחרנו להשתמש בידע שלי, להעביר אותו לרפי בן זוגי ולהפוך אותו לתומך שלי.

מחודש שישי לערך התחלתי להכין את רפי לקראת המשימה העומדת בפניו , העברתי אותו שיעורים ,תאורתיים מעשיים , עבדנו על טכניקות טיפול והרגעה , נשימות ונקודות שיאצו להקלה על כאב ,בעצם העברתי את רפי קורס הכנה ללידה משודרג .בנוסף דיברנו כל הזמן על החששות והפחדים שלנו מהתהליך מהלידה ובכלל ,דבר שמאוד הרגיע אותנו כי הרגענו זה את זה ושחררנו החוצה את הפחדים והחששות שלנו .

בשבוע 35 לערך התחלתי להכין את תיק הלידה שלי מה שנראה פשוט לכאורה ,הכנת תיק לנסיעה לכמה ימים .
שהתחלתי להכין אותו ( בהתחלה רק ברשימות מה יהיה בתוכו) הבנתי שהכנת תיק שכזה משמעותה שהלידה מתקרבת. לקראת סוף שבוע 36 התחלתי להכניס את הדברים לתוך התיק . רכשתי סבון גוף מברשות שניים מברשת שיער שמפו הכל חדש שיהיה , אלה מסוג הדברים ששוכחים לקחת ברגע האחרון .
בנוסף הכנתי רשימה של האביזרים אותם אצטרך בחדר לידה על מנת ליצור אוירה נעימה ורגועה - טייפ ודיסקים , מבער ושמנים אתרים , שמן לעיסוי , שמן תפוז לקרקוע , נישנושים ( אגוזים שקדים פרות יבשים חטיפי אנרגיה ) , מים מנרלים .

אני חייבת לומר שההתעסקות הזאת בדברים מסביב מאוד מקרקעת ומביאה למודע את אשר הולך לקרות . אותי בסופו של דבר זה מאוד הרגיע , אני מניחה כי יש מבניכן שהתהליך הזה ילחיץ אותן אך בכל אופן אני ממליצה לכן בנות להכין תיק לקראת שבוע 36 כי אז מתחילים לספור את הימים וזה יכול ליהיות כל יום .

במקביל להכנת התיק כתבתי את תוכנית הלידה שלנו .
אני ורפי עברנו על התוכנית יחדיו וחתמנו עליה , כמעין חוזה בינינו לבין עצמנו . לאחר שמסרנו אותה בבית החולים הדבר מחייב את בית חולים והצוות המטפל .

תוכנית הלידה מאד חשובה לנו היולדות כי היא מסדרת לנו את המחשבות ומסכמת בפנינו את פנטזית הלידה שלנו , ומול בית החולים והצוות שאחראי על הלידה שלנו ומסתמך על תוכנית זו ומכבד אותה . מומלץ בחום !!.

מנסיוני בבתי החולים השונים בארץ ,בחרתי ללדת בשיבא - תל השומר , בית החולים ובעיקר הצוות תומך ומעודד לידה טיבעית .מעבר לכך שם הרגשתי מאוד נעים וכן אציין כי המלונית בה התארחנו לאחר הלידה , ממלצת מאוד , נחיתה רכה.
הלידה:
התאריך המשוער שלנו היה 22.6.2009 החלטנו כי אנחנו רוצים ליהיות מוכנים מבחינת הציוד הבגדים וחלל החדר שאותו הקצנו לגוזל שלנו וביחד התחלנו לצבוע , לכבס לקפל למקם את העריסה והשידה עד הפרט האחרון .
ב-7.6.2009 יום ראשון הכל היה מוכן . באותו לילה ... : ) בסביבות אחת וחצי לערך החלו לי הצירים , בהתחלה לא הייתי מודעת לכך שהכאבים הפוקדים אותי הם ,הם הצירים . המשכתי לישון כאשר אני מוטרדת לעיתים מהכאב ומתעוררת מפעם לפעם ובטוחה שיש לי כאב בטן ממשהו שאכלתי . ארבע לפנות בוקר ,התעוררתי לגמרי אז נפל לי האסימון .
קמתי והתחלתי לעקוב על תדירות הכאב בשעה חמש זה היה ברור יש לי צירים כל חמש דקות .הערתי את רפי בשיא הרוגע על מנת שיהיה שותף שמתחיל לקרות לנו משהו .ידעתי שזה מוקדם לצאת לעבר בית החולים.

לקחנו לנו "חופש" והתחלנו להעביר ביחד את הבוקר, אכלנו ארוחת בוקר ביחד , בין ציר לציר, הכנסנו דברים אחרונים לתיק ,רפי יצא לקנות נישנושים, עשיתי אמבטיה ורק לקראת אחת בצהריים יצאנו לדרך .

בשעה אחת וחצי נכנסתי לבדיקה הראשונית בחדר לידה .. משהו בבית חולים בתת המודע כנראה הלחיץ אותי וקצב הצירים ירד ולא היה סדיר נבדקתי לפתיחה והייתי רק בפתיחה של 1.5 וצוואר אחורי לגמרי. בקיצור ממש לא מוכנה להיכנס לחדר לידה .(נכנסים רק בפתיחה 3 ומעלה) האחות אמרה לי " את כנראה תצטרכי לחזור הבייתה .." ואני אמרתי לה יהיה בסדר אני באתי ללדת ..

נשלחתי לבדיקת הערכת משקל. בדרך לשם הצירים התחילו להתחזק כשירדתי בחזרה לבדיקה אצל הרופא כבר לא ממש יכולתי ללכת כשהיה לי ציר והדחיפות עלתה. נכנסתי לרופא והייתי עם פתיחה של 3 ס"מ ומחיקה של 100% . אז כמובן שנשלחתי לחדר לידה .
בשעה שלוש אחרי הצהריים נכנסתי לחדר לידה עם פתיחה של שלושה ס"מ כאשר הצירים מתגברים מרגע לרגע .

כשנכנסנו לחדר לידה המיילדת הסבירה לנו איפה כל דבר עימעמנו אורות רפי שם מוסיקה שקטה ומבער עם שמן לבנדר וביחד התחלנו להתמודד עם הצירים ההולכים ומתחזקים , במקלחת ,על הכסא או על הכדור . בשעה חמש הייתי בפתיחה של חמישה ס"מ כאשר בשלב הזה לא הייתי מסוגלת לשבת על הכדור או להתהלך כמו שתכננתי ונשכבתי בתנוחה עוברית לצד שמאל על המיטה . אלמוג בשלב הזה היה מעוד למעלה באגן ( במצב +3 ) .
הצירים הפכו ליהיות ארוכים ובדחיפות של כל שתי דקות לערך וכבר לא ממש הצלחתי לנשום בצורה סדירה ( למרות שידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות ) ,פשוט צעקתי כמו שלא צעקתי בחיי ( באופיי אני מאוד מופנמת ) .ידעתי שאם אני לא מצליחה לנשום עפ"י הספר חשוב שאשחרר ואצעק - סוג של שחרור ופתיחה .

בשעה שש וחצי לערך כבר הייתי בפתיחה שש + ואז משהו בי צעק בלי שאבין מאיפה זה בא " אני רוצה אפידורל " . בשלב שבקשתי זאת , עוד שמעתי את עצמי מהצד , אבל הבנתי שזה מה שאני צריכה כרגע,זה היה כנראה השלב בו הגעתי לסף הכאב שלי .

תוך כדי ההבנה הזאת התחלתי להתמודד עם השאלה ,האם אני מוותרת על הלידה הטבעית שתכננתי . עד שמגיע האפידורל יש מספיק זמן לתהות בשאלה הזאת להשלים עם ההחלטה או להתחרט .
אחרי שקיבלתי את האפידורל ,נבדקתי והייתי בפתיחה של עשר ס"מ . האחות קצת נבהלה כי בד"כ בפתיחה של עשר לא נותנים אפידורל.

האפידורל הרגיע את המערכות כמעט מיד אך לשמחתי עדיין הרגשתי את המתרחש . אלמוג עדיין היה מעל הספינות והיינו צריכים לחכות שירד . הצירים המשיכו (עפ"י המוניטור ראינו שהם חזקים וממושכים ), אני הרגשתי אותם רחוקים מאוד .
במקביל הצלחתי להרגיש את אלמוג יורד למטה וקראתי למיילדת שהייתי מוכנה ללחוץ .

אחרי כעשרים דקות מהרגע הזה בשעה 19:48 נולד אלמוג שלנו במשקל 2960 גר'.

אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מהלידה שלי הוא שחשוב שניהיה כנות עם עצמנו .
עם היכולות שלנו לדעת איפה הקו האדום שלנו . אני מאמינה בלידה טבעית .
ההיריון שלי היה בשילוב של רייקי ודמיון מודרך .

בחדר הלידה דאגתי שיהיו כל האלמנטים שיעזרו לי לעשות זאת .
כשהגעתי לסף הכאב שלי באותה עת ,
הבנתי שמסלול הלידה שלי ישתנה וזה מה שהכי נכון לי לעשות .

אני מסכמת את הלידה שלי כלידה מדהימה מהירה וטובה . גם אחרי האפידורל הייתי מאוד מודעת לגוף שלי ולמתרחש בו והייתי שותפה פעילה בכל תהליך הלידה בשלב הלחיצות והרגשתי כל שלב ביצאתו של אלמוג .

כתומכת לידה אני מאמינה ב 'ללדת איתך' כל הדרכים ללדת הן לגיטימיות ונכונות .
יהיו שלמות עם עצמכן, עם הדרך שלכן , וכל השאר ? פשוט יקרה מעצמו .

לעדכונים, הפתעות ופרסים, חפשו אותנו בפייסבוק

אהבתם את הכתבה? תרצו לקשר אליה מאתרכם? הוסיפו את הקוד הבא:

<a href='https://www.karusela.co.il/posts/sipur/45/278-הולדת-אלמוג'>הולדת אלמוג</a>

סגור לתגובות


אין תגובות
יניב שמן צלם הריון (יניב שמן)
יניב שמן צלם הריון
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית (מזי לבל לרנר)
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית