קושקוש באה לעולם

שליש ראשון ושני

ההריון הראשון שלי-
אני ובעלי חשבנו שיקח זמן להיכנס להריון..כל מיני שטויות שאנשים זרקו לי גרמו לי לחשוב שאחרי גיל 31 אני צריכה לחכות בתור להריון :-) .אז לבינתיים לקחתי חומצה פולית כמו כולם, אני לא מעשנת עשיתי המון ספורט ושמרתי על תזונה נכונה..ומה אתם יודעים חודש אחרי החתונה בניסיון הראשון שלנו (אני מדגישה את זה בכוונה) נקלטתי להריון.
לא חשבתי שזה יקח מאוד מהר, הייתי אופטימית אבל לא רציתי להתאכזב.
שהמחזור איחר והופיעו כאבי בטן של מחזור כל לילה חשבתי שזה איחור מכיוון שעברתי לגור עם בעלי בחו"ל אז הייתי בטוחה שזהו ההתרגשות והלחץ של המעבר, אז לקחתי נורופן והלכתי לישון , למחרת כלום..אין מחזור .. יום אחרי שוב אותו הדבר... כבר התחלתי לחשוד אז עשיתי לעצמי בדיקת הריון ביתית שהיתה שלילית.
לאחר יומיים שראיתי המחזור בושש מלהגיע עשיתי שוב בדיקה אבל מסתבר שלא חיכיתי מספיק זמן ובגלל זה לא ראיתי שהיו 2 פסים.
בסוף השבוע כבר הבנתי שאולי יש איזה הריון בדרך. עשיתי בדיקה נוספת ומה אתם יודעים... תשובה חיובית...כולי בהתרגשות מתקשרת לבעלי " מאמי , אנחנו בהריון , אתה אבא" בעלי לא האמין לי, הוא אמר לא הגיוני כל כך מהר , על כל מקרה הוא קנה את הבדיקה הביתית הכי משוכללת שקובעת גם באיזה שבוע את נמצאת, כולי בהתלהבות נכנסת ובודקת ויוצאת לו עם ההוכחות – אני אמא כבר שבועיים.
איזה שמחה היתה..
ואז התחיל חודש בסדר שאחריו התחיל חודש וחצי של הקאות בלתי פוסקות מהשניה שהתעוררתי בבוקר עד השניה שהלכתי לישון, הייתי מותשת ומדוכאת, כל ביס הכי קטן הריץ אותי לשירותים, בלילה החלומות שלי סבבו סביב אוכל, רק פינטזתי על אוכל כל הזמן. כמה שניסיתי לספק את הדחפים האלה , לא הייתי מסוגלת להנות מהאוכל ואני אחת שנהנית מאוד מאוד מאוכל אז זה היה מאוד קשה לי.
באנגליה עד שלושה חודשים לא ניגשים למרפאה, אז ב3 חודשים הגענו לבדיקת פרוטאין משקל ולחץ דם , משם המשכנו לשקיפות עורפית –לצערונ נפלנו על טכנאי מוסלמי שברגע ששמע שאני מישראל הפסיק להסביר וסיים את הבדיקה תוך דקותיים. שנינו הייתי ממש מבואסים..
טסנו לישראל לביקור של חודש ולאט לאט הבחילות התחילו להיפסק והתחלתי לאכול את כל מה שפינטזתי עליו, קבעתי מראש בדיקות דם, בדיקת שקיפות עורפית, סקירת מערכות מוקדמת בקיצור סוף סוף נכנסנו לתחושות של הורים צעירים.
חזרנו הביתה והבטן הקטנטנה שלי התחילה לצמוח ...מה היתה ההתרגשות. כל יום הייתי מלטפת את הבטן ועוקבת אחרי הגדילה שלה. בתחילת שבוע 23 התחלתי להרגיש את קושקוש, האמת בהתחלה לא הייתי בטוחה שזה בעיטות , חשבתי שזה גזים שמהם לא חסר בתקופה האחרונה.. חח
אבל אז התחלתי להבין מה זה בעיטה ואיך באמת אני מרגישה שזה זה- איזה התרגשותתת, אני חושבת שזה הדבר הכי במרגש בהריון ,וככה מצאתי את עצמי מידי יום ולילה מחכה שקושקוש תבעט וישר קוראת לבעלי " בוא מהר קושקוש התעוררה" ושתהיה בריאה היא פעילה ואנרגטית כמו אמא חח
בסקירת מערכות מאוחרת היא לא הפסיקה לקפוץ.
לבינתיים זה מה שחשבתי לספר כי זה החלק הכי מרגש לדעתי..ההתחלה..