הולדת תמר

מה קורה כשאמא פוחדת מזריקות

אני, אמא של תמר שאוהבת אותה מאוד מאוד, פוחדת מזריקות ומחטים ברמה שלא תתואר. פוחדת עד כדי כך שכשעברתי סוף-סוף בדיקת דם בהריון הן היו בהרדמה מלאה. לכן אפידורל בלידה, אינפוזיות ודומיהן לא היו בכלל אופציה עבורי. כמובן שהפחד מהלידה- הפחד מהאמהות, מהלא נודע, מהכאב, ממה שיקרה אם משהו יסתבך, היה גדול עד כדי כך שלא רציתי ללדת. עד שבוע 40 בערך היה לי טוב להישאר בהריון, אבל משבוע 40 ההריון כבר התחיל להעיק. בעלי שיחיה סחב אותי להליכות ללא הועיל- עבר שבוע, ולא היה סימן ללידה באופק. כשראש מחלקת יולדות בבי"ח מאיר בו ילדתי ניסה לשכנע אותי לעבור השראת לידה תיכף ומיד כי לדעתו כל יום נוסף של הריון הוא סכנה לעובר, הבנתי שאין ברירה אלא לשחרר. הפחד ממה שיקרה אם לא אלד בקרוב גבר על הפחד מהלידה. התחלתי לדמיין את הלידה וגם הלכתי לשיאצואיסטית מדהימה שזירזה את הלידה והביאה את הצירים. כל ציר התקבל אצלי בברכה- כל ציר הרחיק אותי מהתערבות רפואית וקרב אותי לאימהות. ילדתי בשבוע 41+3, הגעתי לחדר הלידה עם פתיחה 9, בקושי יכולתי ללכת. בלידה נכחו בעלי, הדולה, אמא והאחיות שהציצו מהדלת בהתרגשות- היה שמיח. תמר נולדה בריאה וחזקה, וכדי להבטיח את בריאותה הנפשית וחוסנה הגופני, אבא לוקח אותה לחיסונים בטיפת חלב.