הולדת אלה

הלידה השניה והמהירה שלי..

נולדת בשבוע 40+5. ב-19/7/15 יומיים לפני היתה לסבתא צפי יום הולדת (17/7) וכל כך רציתי ללדת באותו יום ולתת לה את מתנה המדהימה הזאת.. אבל בסוף יצאת בתאריך יום הולדת של סבתא מיקי (19/7)
מאחר וזאת לידה שניה, הייתי בטוחה שכבר תצאי בשבוע 39 גג.. וגם למען האמת לא הייתה לנו כבר סבלנות לחכות- אמא, אבא ודניאל.
אמרתי בעבודה שאני יוצאת לחופש (זה היה ב-1.7.15) כי כבר לא יכלתי לשבת על הכיסא והייתי חסרת סבלנות.
כל השבוע שלפני הלידה היו לי בריקסטון היקס (אנהרף) או יותר נכון כאבי מחזור חזקים שמרגישים כמו "צירונים".
ניסיתי לזרז את הלידה בכל דרך אפשרית שרק קראתי עליה באינטרנט, החל מלישת בצק, ניקיונות, תה פטל,עיסוי פטמות, שהיה במיים חמים וכמובן השיטה המסורתית.. שום דבר לא עזר- לא היית מוכנה לצאת!
בשבוע 40+ 3 הגעתי לבדיקה שיגרתית במיון נשים באיכילוב (הייתי בטוחה שיש לי ירידת מים של טיפטופים כמו בלידה של דניאל) אבל לא, הרופאה הציעה לעשות לי סטריפינג (בלשון המקצועית- הפרדת קרומי השק העוברי)כמובן שהסכמתי וגם שמחתי (עוד דרך לזרז את העניינים) אומרים שתוך 24 שעות זה צריך להשפיע.. אבל את עקשנית- גם 24 שעות לא עזרו.. חזרתי ביום שישי, אותו המצב, פתיחה של 2 ס"מ, צוואר רחם קשה ואחורי.. שוב סטריפינג. באותו היום לקראת הערב בישלתי לשישי בערב, קידוש כמובן. היו לי כאבים איומים בבטן התחתונה, אני כבר הייתי חסינה ולא רציתי לפתח רגשות נלהבים סתם כי הריי כל השבוע היו לי כאבים, נכנסת לישון- והצירים לא מתקדמים.. כמובן יום למחרת הכל עבר.. במהלך היום לא היו לי כאבים, לקראת שעה 5 התחילו כאבים קטנים שלא דרשו התייחסות.. בסביבות שעה 7 אני, אבא ודניאל יצאנו להליכה, ב-8 הכאבים התגברו אבל היו נסבלים מאוד.. ב-11 ככה ראיתי שהכאבים גוברים ואמרתי לאבא להתחיל למדוד זמנים ואז שמנו לב שכאב חד ומוזר (כי מסתבר שיש לי כח סבל) מופיע כל 3-5 דקות. התמהמתי קצת בבית, ארגנתי לדניאל את התיק לגן והתקשרתי למורן (עוזר) לעדכן אותה שבמקרה הצורך אביא אליה את דניאל. בעשרה ל-12 יצאנו אליה ופתאום התחילו כאבים איומיםםםם!! צירים כמובן.. הבאתי לה את דניאל ובערך ב12 ורבע הגענו לאיכילוב.
המיון היה מ-פ-ו-צ-ץ בנשים.. איכשהו הכניסו אותי לניטור דיי מהר, אחרי 20 דקות מוניטור האחות אמרה לי שיש לי צירים בערך כל 3 דק אבל פתיחה של 3 ולכן לא ניתן לעלות אותי לחדר לידה כי זה לא מספיק. יש לציין שב20 דק מוניטור אבא הלחוץ היה איתי אולי 4 דקות כי כל רגע הוא יצא לקנות שתיה. האחות אמרה לי שבגלל שיש תור ארוך לרופא וזה יקח לפחות שעה אז אולי במהלך השעה תהיה התקדמות בפתיחה וכבר נראה.. אחרי 20 דקות שהייתי בחוץ עם כאבים בלתי נסבלים ביקשתי שיבדקו אותי שוב (הפעם אחות בשם דנה) אמרה לי שיש לי כבר פתיחה של 5 ס"מ ושאני אלד ממש יפה.. כמובן שאחרי כמה דקות עליתי לחדר לידה.. אמא שלי בדיוק הגיעה אחרי שגיא קרא לה לבוא.. ויש לציין שבלעדיה הלידה לא הייתה אפשרית!! כל ציר שהיה לי היא הושיטה לי את היד ואמרה לי לנשום ולהוציא אויר וללחוץ לה על היד חזק.. בשניה שהגעתי ביקשתי אפידורל.. קיבלה אותי ללידה מיילדת מרגיזה שאמרה לי " למה לא באת עם בדיקות דם מהבית" איך שהיא יצאה מהחדר אמרתי לאמא שלי "אמאאאא למה היא מרגיזה אותי בצירים??" עשו לי בדיקות דם ושמו לי עירוי לאפידורל, הייתי כל כך כאובה שנכנסתי לאמבטיה ועמדתי שם משהו כמו חצי שעה עם דוש מיים חמים.. אחרי שעה בערך הגיע מרדים לתת לי אפידורל.. כל כך כאב לי שאחת האחיות אמרה שאני כאובה מידיי ועדיף לבדוק אותי לפניי.. מסתבר שכבר הייתי בפתיחה 10 ואמרו לי שאני אלד בלי אפידורל.. התחלתי לבכות ולהגיד שאני לא מסוגלת לעשות את זה בלי ושיתנו לי אפידורל.. כמובן שלא נתנו לי.. ובלי להאמין- ילדתי לידה טבעית!!!! האחות אמרה לי תעשי מה שהגוף שלך מרגיש..לא הבנתי מה היא רוצה כי בלידה עם דניאל הנחו אותי כל לחיצה (שם קיבלתי אפידורל) פתאום אחרי 2 דק הרגשתי שיש לי משהו שחייב לצאת ושאני עושה קקי!! וזאת בעצם את רצית לצאת.. 3:08 יצאת לאוויר העולם ! מרגש! הרגיש לי כמו 2 דקות אבל זה בערך לקח שעה וחצי מהכניסה לחדר לידה.. לא היו לי תפרים והרגשתי מעולה! ביקשתי שגיא יחתוך את חבל הטבור ושישימו אותך על הגוף שלי איך שאת יוצאת.. כל כך נבהלתי מההרגשה וביקשתי שיקחו אותך אז האחות חתכה את חבל הטבור
(גיא גם פחד לחתוך ולא התלהב מהרעיון).
וזהו- אלה, מדהימה שלי, ב3:08 ב-19/8/2015 העולם החליט שהוא לא יכול להתקיים בלעדייך.