תזונת תינוקות - איך אומרים מוצקים ביידיש?

המעבר למוצקים הוא נקודת מפנה בקשר בין האם לתינוק. התינוק לא תמיד מגלה עניין בתפריט החדש והאם המתוסכלת צריכה להפעיל יצירתיות ואורח רוח עד אין קץ. הנה סיפור ההצלחה שלי עם מוצקים, ויש גם מתכונים לתינוקות.

אין אם שלא נהנית לראות את הפיות הרכים של ילדיה האוכלים. השפתיים העסיסיות שלהם משתרבבות בנינוחות סביב פטמת הבקבוק, או לסתותיהם מתהדקות על ירק בריא כלשהו. הם נהנים, ואנחנו רוות נחת מתחושת השובע שלהם. חשוב לנו במיוחד לוודא שהתינוק יהיה שבע לפני שנת הלילה, ולא יעיר אותנו כדי לספק את תאבונו. הצורך האימהי הזה כל כך חזק, עד שחברות המזון המציאו לרווחתנו דייסות מהירות הכנה המיועדות למילוי הקיבות הקטנות לפני השינה. קשה לעמוד בפיתוי. לו אפשר היה להעשיר את חלב האם בדייסה כזו, ועדיין להאכיל את התינוק ישירות מהשד, אני מניחה שהייתי עושה זאת, כדי ליצור באופן חד-פעמי מרווח נדיב יותר בין ההנקות, כי גם לי מגיע מחזור שינה אחד מלא ביממה.

היידישע מאמע מתגלה פה בכל תפארתה וחומרתה. היא נמצאת בנשות כל העדות, ולא קל למגר אותה. היא מדרבנת גם אותי להאכיל ולהאכיל, בלי לשמוע מתי התינוק אומר לי די. ואני נסחפת אחריה, ולא תמיד נותנת לו לקבוע כמה אוכל הוא באמת צריך. ששה חודשים מאז הלידה, אני מתאפקת לא להאביס אותו בדייסות, כי לפי המלצות משרד הבריאות רצוי לחכות. בגיל חמישה חודשים אני כבר מתחילה לאסוף מתכונים ולתכנן את ארוחת המלכים הראשונה, לקנות צלחת פלסטיק וסכו"ם, ולספור את הימים. וכשבני מגיע לגיל חמישה וחצי חודשים ויום, שזה רשמית קרוב יותר לששה חודשים מאשר לחמישה, אני מפשילה שרוולים ומבשלת לו את המרק הראשון. אני משקיעה בו את הלב והנשמה ומשוכנעת שאפילו במשרד הבריאות יסלחו על השינוי בלו"ז, אם הם רק יטעמו מן המרק הזה.

ארוחת המוצקים הראשונה שלנו הייתה מאוד מוצלחת. התינוק אכל ארבע כפיות ואני עזרתי לו לסיים את שארית המרק שבקערה, כדי שלא ירגיש שזה גדול עליו. וידאתי שבסיום הארוחה הוא לא יהיה מלוכלך מידי, ואפילו הסינר נשאר צחור. השתדלתי להיות ערה לסימני שובע אצל התינוק שלי, אך למרות שזיהיתי אותם, ניסיתי לדחוף לו עוד כפית או שתיים, רק כדי לוודא שהוא באמת מתכוון לסמן לי שהוא כבר לא רעב. הרי זו הארוחה הראשונה שלו, אולי הוא עוד לא יודע שגם כשכבר שבעים אפשר לאכול עוד. אני נזכרת שקראתי פרק בנושא הזה, ושם נכתב במפורש שהתינוק יודע מתי להפסיק לאכול, וצריך להיענות לדרישות שלו. אבל מכיוון שאין אף אחד בסביבה, אני מרשה לעצמי לשאול 'עוד?' ומקרבת שוב את הכפית הגדושה אל פיו. נראה שהוא באמת לא רוצה.

בימים הבאים שחזרתי שוב ושוב את ההצלחה של הפעם הראשונה וכמות המוצקים שהוא אכל הלכה וגדלה. מבטטה וקישוא עברנו לגזר ואחר כך לתפוח-אדמה ותרד. הוספתי גם קצת מלח, כי הרגשתי שנציגי משרד הבריאות הפסיקו לרגל אחרינו. מה יש לומר, הילד נהנה מהאוכל. איזו נחת. לאט ובזהירות החלפתי לו הנקה או שתיים ביום בארוחת מוצקים. ירקות מבושלים, פירות או דייסה, כמעט כל מה שהצעתי לו הוא אכל בשקיקה. השילובים המוצלחים ביותר לפי סדר פופולריות הם:

1. מרק ירקות על בסיס גזר או בטטה ובתוספת ירקות נוספים (קישואים, תפו"א, בצל), ובהמשך גם עוף,
2. יוגורט עם מחית פרי (בננה, אפרסק, תותים ועוד, כל אחד בנפרד, וגם שילובים של שניים ויותר),
3. דייסת שבעה דגנים מהירת הכנה (מה לעשות, גם לאם המושלמת ביותר לא תמיד יש זמן לבישולים).

החוויה הקולינרית המשותפת לי ולתינוק שלי חיזקה אצלי את ההרגשה שאני אכן בשלנית מעולה, כמו שתמיד חשבתי. הרי ילדים תמיד מציבים אתגר בתחום האוכל, ואם הם אכלו את האוכל שלי, כנראה היה להם ממש טעים, שכן לא ייתכן שתינוק בן כמה חודשים כבר יודע שצריך לאכול הכול מהצלחת רק כדי שאמא לא תיפגע. אני רואה סביבי אימהות רבות שעולם הבישול לתינוק עדיין לא נפתח בפניהן, והן מגישות לילדיהן בעיקר מחיות מוכנות בזכוכיות אטומות בוואקום. הילדים שלהן אמנם אוכלים בהנאה, אבל הם כבר בני שנה וכנראה כבר למדו שעל אוכל לא אומרים 'איכס'. אז למען האמהות הללו, אני מנדבת שני מתכונים שהצליחו על שולחננו באופן מובהק סטטיסטית. הם מיועדים לתינוקות גדולים יותר, שאוכלים ביצים ומוצרי חלב.

 

דייסת אורז בחלב

רכיבים:

כוס אורז

2 וחצי כוסות חלב (או כוס וחצי חלב ועוד כוס מים)

כפית מחוקה חמאה

2 שקיות סוכר וניל

רוטב מייפל אמיתי או סוכר לפי הטעם (לא חובה, תלוי במידת המתיקות הרצויה)

אופן ההכנה:

ממיסים את החמאה בסיר קטן. מוסיפים את האורז ומיד אחריו את החלב (או החלב והמים) ומביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב מידי פעם, כדי למנוע חריכה בתחתית הסיר.

מוסיפים את הסוכר ואת שאר הממתיקים, אם רוצים, וממשיכים לבשל על אש קטנה-קטנה תוך כדי ערבוב מדי פעם כ-15 עד 20 דקות, עד שהאורז רך וכל הנוזלים נספגו. אם כבר נספגו כל הנוזלים, אך האורז עדיין קשה, מוסיפים עוד חלב או מים.

להגשה, מפזרים על הדייסה בצלחת אבקת שוקו.

האורז לא אמור לצאת "אחד-אחד", אלא עיסתי יותר, ובכך קסמה של הדייסה (לפחות בעיני הילדים).

 

לביבות בטטה

רכיבים:

2 בטטות בינונית

2 ביצים

חצי כוס קמח מלא (אפשר גם קמח רגיל)

מלח ופלפל

כפית חמאה לטיגון

יוגורט (להגשה)

אופן ההכנה:

מקלפים את הבטטות וחותכים לקוביות, מעבירים לסיר ומכסים במים. מבשלים עד שהבטטות רכות. מסננים את המים ומועכים לפירה חלק. מעבירים את מחית הבטטות לקערה ומוסיפים את הביצים, הקמח והתבלינים, ומערבבים. אם המחית נוזלית מידי, מוסיפים עוד קמח.

ממיסים את החמאה במחבת. לוקחים מן הבלילה כמות של כף כל פעם, ומניחים במחבת. מטגנים עד שהלביבות זהובות או שחומות ואז הופכים אותן, ומזהיבים גם מצד שני. מגישים עם יוגורט כמטבל.

קחו בחשבו שיוצאת מזה כמות שתספיק לפחות גם לאמא לארוחת ערב. בתאבון.