יוֹגַת לִויתנים

יוֹגַת לִויתנים

נעמה סלע

החלטת ללכת ליוגה לנשים בהריון. בעיקרון, את לא ממש בעניין של יוגה. ביוגה אנחנו מתאמנות בלהרפות בזמן מאמץ ואיך להזיז את הגוף כדי להקל על הבוטן, שצמח להיות דלעת.

סיפרתם לכולם על הבוטן שצמח מפרי אהבתכם וכבר מזמן עבר ממחלקת הפיצוחים למחלקת הירקות. למלפפון הקטן שאת מגדלת בגינה הפנימית שלך יש כבר את כל אברי גופו, כולל סט שיניים שלם בתוך החניכיים והוא יכול להתחיל למצוץ את האצבע שלו.

רובנו מרגישות כבר הרבה יותר טוב והולכות לקנות לנו את מכנסי ההריון הראשונים שיחליפו את הג'ינס הצמודים שלא מצליחים להסגר עלינו.

החלטת ללכת ליוגה לנשים בהריון. בעיקרון, את לא ממש בעניין של יוגה. ניסית את זה פעם והאמת שממש השתעממת. את יותר בקטע של רכיבה על אופניים, או אירובי, אבל המליצו לך והחלטת לנסות.

השיעור התחלק לשלושה חלקים עיקריים: שליש בערך הוקדש לסבב עידכון ושיתוף בו כל אחת אומרת באיזה שבוע היא ואיך היא מרגישה. שני שלישים מוקדשים לסרוגין בחלקים שווים לתרגילים של נענוע, מתיחה, שחרור ונשימה ולזמן הרפיה. הרבה הרפיה.

זה קצת כמו סידרת מתח, תמיד כולן סקרניות, האם המועמדת התורנית ללדת כבר ילדה? בשבוע שעבר נראה כאילו אין סיכוי שהבטן יכולה להחזיק עוד שבוע. אבל הדלת נפתחת והבטן נכנסת. "מרוב יאוש החלטתי שאני כנראה פשוט אשאר כבר בהריון וזהו. אני כבר לא מחכה, מצידי שתיוולד גם בחודש אחד עשר..."

את שומעת חוויות מבנות שמובילות עלייך בכמה חודשים, על כאבים בגב התחתון, בצקות, עוברים שרוקדים דיסקו ומצפה בסקרנות וחשש להיות גם את שם במרומי השליש השני או השלישי.

למרות, שלפי מה שתיארתי, נשמע שבשעורי היוגה לא ממש עושים שום דבר, נניח, הרבה פחות מבשעור אירובי סטנדרטי, יוגה לנשים בהריון היא דרך מצוינת להתכונן ללידה.

הלידה דורשת מאמץ פיזי אדיר. גדול הרבה יותר ממה שרובנו עושות ביום יום. אני לפחות, מתהדרת בהליכה לחדר אוכל או בהקלדה נמרצת בתור סוגי הספורט החביבים עלי. אבל אפילו בנות נמרצות ממני, אלה שעושות פעמיים את המערכת של הקיבוץ כל ערב, לא מתקרבות אפילו למאמץ שדורשת הלידה. לא במשך המאמץ, לא ברמתו ולא בכמות השרירים שהוא מפעיל. אבל בניגוד לכל  סוגי הספורט, בלידה, הגוף מתאמץ אבל לא את.

????

נשמע קצת לא ברור, הא?

אז זהו, יש כאן טריק. צירי הלידה הם מאמץ שרירים אדיר ולחלוטין לא רצוני. הם מתכווצים בין אם תרצי בכך ובין אם לא (בד"כ בשלב מסויים את ממש לא. בחדרי הלידה נשמעות באופן קבוע צעקות כמו "די, אני רוצה לחזור הביתה, קחו אותי הביתה!").

זוכרת את כל תוכניות הטלויזיה האלה שרואים בהן את האשה שוכבת וכולם סביבה צועקים לה "תלחצי, תלחצי"? אז זהו, שזה די פאסֵה.

אני אתן דוגמא מאזור מאוד קרוב בגוף ותסלחו לי על ההשוואה.

כשיושבים בבית הכסא ועושים מה שעושים, יש שתי אפשרויות. הראשונה היא ללחוץ בכוח, מה שסביר להניח יצור טחורים בסופו של דבר. השניה היא פשוט להרפות ולשחרר ולתת לשרירים שהביאו את התוצרת עד הלום, להמשיך בעבודתם עד שתצא לחופשי.

לידה זה מאוד דומה. הגוף לוחץ ואנחנו, באופן מודע, צריכות בעיקר לשחרר ולהרפות כדי לתת לגוף לעבוד ביעילות וכדי להמנע מליצור לעצמנו נזק דומה בדמות טחורים ועוד הרבה צרות נוספות.

ביוגה אנחנו מתאמנות בלהרפות בזמן מאמץ ואיך להזיז את הגוף כדי להקל על הבוטן, שצמח להיות דלעת, להתפתל לו ולהתברג לו כדי להצליח לעבור את כל המכשולים ולצאת לאויר העולם.

אני ממליצה לכל אחת לפרגן לעצמה בהריון שעה וחצי שבועיות לפחות שבהן תוכל לשתף ולהשתתף עם אחרות בחוויות, תגמיש את השרירים ותתאמן על נענועי אגן שלא מביישים רקדניות בטן, תנשום עמוק (תמיד טוב) ותרפה. חלק מפרקי השינה הכי טובים שלי בהריון היו פרקי ההרפיה הקצרים האלה ביוגה. גם לך מגיע, לא?