מדברת מהבטן

כמות בדיקות ההריון בארץ עולה על זו בחו"ל. מפחידים אותנו בכל שלב בהריון שחלילה יקרה משהו. באמת צריך את כל זה?

עברו כבר כמה חודשים מאז שהתחילה ההרפתקה שלך כגננת חובבת בגינת הירק. בדיעבד, מסתבר בכלל שגינת הירק הפנימית שלך היא מעבדה נסיונית, או לפחות כך נדמה מכמות הבדיקות שהספקת לעבור ורשימת הבדיקות שעוד ממתינה לך.

האמת, זה קצת מלחיץ.

כל כך הרבה דאגות מדברים שיכולים לקרות ושצריך לבדוק, ושיש חשד, וצריך לבדוק יותר, ומה יקרה אם זה יצא ככה... אוף! ולמרות כל הכיסויים של קופות החולים זה יוצא גם לא מעט כסף (אפילו הרבה).

קצת קשה להתחבר ככה לתינוקי הקטן שאמור להגיע. את כל כך רוצה לאהוב אותו כבר עכשיו אבל כשאת מנסה את חושבת פתאום שאולי יגלו משהו בבדיקות ותצטרכי להפרד ממנו עוד לפני שממש הכרתם, ואיזו החלטה קשה זו.

דיברת עם חברה מארצות הברית והיא אמרה ששם בכלל לא עושים כל כך הרבה אולטראסאונדים וגם לא שולחים את כולן להעמסות סוכר ושאחוזי בדיקות מי השפיר בחו"ל נמוכות בהרבה מאשר בארץ. ופתאום שאלת את עצמך מה זה אומר? איך אפשר לדעת כמה באמת בדיקות צריך ומה אולי מיותר. חשבת שאת פשוט נכנסת להריון ומעבירה את הזמן בכיף עד הלידה, ופתאום הזוגיות שלכם הפכה לוועדת בריאות שאחראית על החלטות הרות גורל.

לפעמים, את חושבת על זה שכל הבדיקות האלה בכלל אינן יכולות להגן על העובר מפני כל המחלות. הן נועדו לעזור לך להחליט אם צריך לעשות הפלה. בעצם, את שואלת את עצמך האם תעשי הפלה בכלל או לא, ואם לא אז מה הטעם בכל הבדיקות. ומה לעשות במקרה שיש רק חשד ש... אבל רוב הסיכויים שהכל יהיה בסדר?

מצד אחד, היית רוצה אולי לעזוב את כל זה ולהאמין שהכל בסדר (רוב הסיכויים שזה באמת נכון) ושאם לא, אז תתמודדי עם זה באהבה. מצד שני, החיים עם ילד פגוע הופכים להיות משימה בפני עצמה, כלכלית, נפשית וטכנית וסיכוי טוב שיש לך תוכניות אחרות בקשר לחיים שלך.

בפנים, את יודעת, שאין ביטוח בתחום הזה של ילדים. כשנכנסת להריון, לקחת סיכון לכל מיני מחלות שיהיו לך בהריון (סכרת, רעלת ותופעות לא נעימות) ואף אחד לא יכול להבטיח לך שהילד יוולד בריא, גם אחרי כל הבדיקות שיש בעולם. גם בהמשך, אפילו אם תשמרי עליו הכי טוב, עדיין הוא יכול להפגע ממשהו. זה מפחיד, אבל זאת אולי המשמעות של להיות הורה - לאהוב כל כך, להגן כל כך ולפחד תמיד שמשהו יקרה לו/ה (גם כשהעובר הזה יהיה כבר יצור מגודל בן 30).

אני חושבת שאין איזו אמת מדעית בקשר לכמות הבדיקות הנכונה. במדינות שונות ממליצים דברים שונים. רופאים שונים יגידו דברים אחרים. המצב האישי שלכם, האמונה שלכם, החששות שלכם, הם אלה שיכתיבו לכם את הבחירה האישית שלכם. אבל, אני חושבת שאנחנו צריכות לנסות לאהוב את העובר הזה בלי חשש. מהרגע שאנחנו יודעות שהוא שם, גם אם נצטרך להפרד ממנו בקרוב וגם אם הוא יוולד פגוע. עכשיו הוא כאן, הוא בא לסיבוב בעולם שלנו לתקופה מאוד לא ידועה, אבל גם בלתי ניתנת למחיקה. העובר הזה הוא חלק ממך וכמו כל חלק ממך ומחייך, כדאי להנות ממנו, מההריון, מהחלומות ומהתקוות שהוא מביא איתו.