הומאופתיה

סיפורן של מספר נשים שהגיעו אלי וטופלו בהומאופתיה במהלך ההריון.

הריון הוא תקופה מדהימה בחיי האשה. תקופה של התחברות פנימה של גדילה ועוצמה. יחד עם התחושות הללו שנשים רבות חוות, יש אחרות שבזמן ההריון הופכות להיות רגישות יותר ו"פצעים" שחשבו שהגלידו מזמן, שבים ונפתחים אצלן.

"עיניינים לא סגורים" נוטים להפתח בתקופת ההריון ולהציף את האשה. יש נשים שנעצבות יותר, בוכות יותר, דואגות וחוששות יותר. התחושות והחוויות הללו מועצמות הרבה פעמים דווקא בתחילת ההריון. ודווקא בתקופה זאת, הממסד הרפואי מנוע מלתת טיפול. וכאן הומאופתיה היא הכיוון היחיד האפשרי, בעיקר מכיוון שתרופות הומאופתיות אינן מכילות כל חומר כימי ואינן נושאות איתן פוטנציאל להזיק.

תרופות הומאופתיות נלקחו מחומרי הטבע והיקום ועברו דילולים רבים. בתוצר הסופי כמעט ולא ניתן למצוא מולקולות מהחומר הראשוני. התרופה ההומאופתית (הרמדי) מכילה אך ורק את היכולת המרפאת של החומר הבסיסי ללא היכולת שלו לגרום נזק.

הריון, אם כך, הוא הזדמנות פז לאשה לפתור בעיות שהדחיקה עד היום. כולנו נחנו במנגנוני הדחקה "בריאים" שמסייעים לנו להתגבר על טראומות וכאבים. לנשים יש "מזל" - הריון שמביא אותן למצב שלא יוכלו להתעלם מהכאבים ויחפשו דרך לרפא אותם. כך הן תוכלנה לחוות את החלק הקל, המהנה והמעצים של התקופה רבת הקסם הזאת.

ויש גם בונוס עליו למדתי מאותן נשים שעדכנו אותי לאחר הלידה. הלידה עברה בקלות יחסית וינקותו של הרך הנולד היתה תקופה נינוחה מבחינת הרגלי השינה והאכילה. כמו בפעולת שרשרת בריאה - אמא נינוחה זכתה ללידה טובה ולתינוק שליו.

זיוית הגיעה אלי בתחילת הריון שני וכך היא סיפרה - "אני הולכת להיות אמא לשניים ואני תקועה בחיי. לא יודעת מה אני רוצה לעשות... העולם מפחיד אותי, אני לא בתוך החיים. אני רוצה תכלית נוספת לחיי מלבד להיות 'אמא של' ו'אשתו של". ההריון גרם לזיוית להעלות שאלות חיים שאולי היתה מתעלמת מהן ללא ההריון.

יעל הגיעה אלי לקראת סוף ההריון הראשון. היא היתה במצב חרדה מועצמת מפני הלידה והאימהות. בחרדתה היא נשענה על בעלה והוא זה שהתקשר, כי הרגיש שכל העסק הולך לקרוס. יעל פחדה באותו הזמן לא רק מהלידה, גם מיציאה מהבית, ממעליות ובדיקות. חרדה לבריאות, ושאלות כמו "איזה מן אמא אני הולכת להיות?" הציפו אותה כל הזמן. בראיון היא פרסה בפני את סיפור ילדותה הקשה שכבר חשבה שהוא "מאחוריה".

חנה הגיעה אלי בתחילת הריונה השלישי. הריון שני הסתיים עם לידת עובר מת. הטראומה הזאת הציפה אותה בהריון השלישי בצורת חרדות שלא אפשרו לה לצאת מהבית ולתפקד. היא הרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה. היא הבינה שלא התמודדה עם האובדן, שעשתה "שריר" ושלא באמת עיבדה את מה שקרה לה בהריון ההוא.

כל אחת מהנשים הללו חוותה בהריון, בדרך שונה, כאבים מהעבר ש"כאילו" התגברה עליהם. ההריון העלה טראומות וחייב אותן לפתור ולהבין כדי ללכת הלאה. כל אחת קיבלה רמדי (תרופה הומאופתית) שהותאמה לה באופן מדויק ועזרה לפצעים הללו להחלים בזמן קצר יחסית.

זיוית נרשמה, תוך כדי ההריון, לקורס מקצועי שהרגישה שמעלה אותה על כיוון שיממש אותה. היא סגרה מעגלי כאב במשפחתה וגם סימפטומים פיזיים נרגעו. יעל נרגעה ועברה לידה טבעית תקינה. היא הגיעה אלי להמשך עבודה אחרי הלידה כשמפלס החרדות שוב עלה. הטיפול המשיך והיא חוותה תיקונים בתחומי חיים נוספים. חנה חזרה לעבוד לאחר נטילת הרמדי. היא הרגישה חששות במשך ההריון אך אלו לא הפריעו לה הלאה בתיפקוד היומיומי. היא חוותה לידה טבעית ושמחה.

ולכל מי שהגיעה עד לכאן בקריאת הסיפורים הללו אני ממליצה לא להתעלם מאיתותי מצוקה בהריון ובין ההריונות. טיפול הומאופתי הוא דרך מופלאה להגליד פצעים פיזיים ונפשיים.