סופר אמא

כל התחלה היא מופלאה. כאן אספר לכם על אחת ההתחלות שאני עברתי: לידת ביתי הפגית אופק.

התחלות הן דבר מופלא בעיני. משהו חדש, מרענן, מרגש, מפתיע, גורם לשינוי ובכלל. יש משהו בהתחלות שהן גורמות לנו לרצות שהן ילוו אותנו בכל מהלך החיים, ככה שכל פעם תהיה לנו איזו התחלה חדשה מרנינה ושמחה.

אז כן, גם לכתוב פה היא למעשה התחלה לא מבוטלת לעשייה שלי ולהתפתחות האישית והמקצועית. ולומר לכם משהו? אני מתרגשת ברגע זה, אז נכון כולנו מכירים את המשפט "כל ההתחלות קשות" ואני רוצה לשנות אותו ולתת את הפן החיובי של העניין "כל ההתחלות מרגשות". על אף הקושי שקיים בכל התחלה והתחלה יש בה משהו מרגש: האדרנלין זורם, הברק בעיניים חוזר והסיפוק אדיר.

בנימה אנרגטית זו אני רוצה לשתף אתכם בהתחלה הכי מרגשת שהייתה לי אי פעם. נכון... מדובר בלידה (ברור...). אמנם לידה שלישית, אבל מיוחדת במינה.

ההתחלה של אופק, ביתי הפגית, כיום בת חמישה חודשים, הייתה לא קלה במלוא מובן המילה, אך לצידה הופיע ריגוש כזה שלא אוכל להשוותו לשום דבר אחר שחוויתי במהלך כל שנות חיי (ויש כבר דרך...). זה קרה בסיומו של חודש אוגוסט השנה. אני הייתי בשבוע 32 להריון, עייפה כתמיד בחודשי הקיץ החמים ומתרוצצת אחר המשימות הרגילות שלי: עבודה, בית, חוגים לילדים, חברים, לימודים ועוד...

משהו בתוך תוכי הרגיש לי שהעוברית לא במיטבה. אך לא ידעתי לומר מה בדיוק... הרגעתי את עצמי כאשר אכלתי שוקולד והיא התעוררה ובעטה לה שם. אך ההרגשה הפנימית הייתה שיש משהו. כמי שעברה שני ניתוחים קיסריים בעברה, החלטתי לוותר על ארוחת הערב (כדי שאם ינתחו אותי לא יצטרכו לחכות). מוטי בן זוגי היקר בילה בהצגה עם סהר (ביתי הבכורה) ואני ארחתי חברים.

כל הזמן קיננה בי התחושה שאני צריכה ללכת לבדוק את העוברית. וכך היה. החלטתי ללכת לבית חולים לבדוק. לקחתי תעודת זהות וטלפון נייד ופשוט ככה הלכתי לי. כמובן שההרגשה לא הייתה המצאה שלי ותחושות הבטן ידעו טוב מאוד שמשהו קרה. העוברית פיתחה מצוקה אמיתית, הדופק ירד, פני הרופא החווירו ומצאתי את עצמי במערבולת חושים. אני לא אשכח לעולם את הרעידות, היובש בפה, העיגולים השחורים בעיניים, כאשר הבנתי שאני הולכת לניתוח חירום בשבוע 32.

ומה לומר לכם? החוויה הזו, ההתחלה של אופק הייתה אחת ההתחלות המדהימות בחיי. אופקי נולדה קטנטונת, עם קשיי נשימה וחוסר בשלות של כל המערכות, אבל תותחית על! לוחמת אמיתית, משהו כמו אנג'לינה ג'וליס (מעריצה מושבעת) וההתחלה שלה הייתה אחת ההתחלות המרגשות בחיי. על כך אני רוצה להודות לה, פה על גבי הפורטל שכל העולם ישמע "אופקי, תודה!!!". תודה על שנתת לי את ההזדמנות להתרגש איתך ביחד בפגייה וללמוד כל כך הרבה על העולם הזה של הקטנטנים. אוהבת תמיד, אמא.