סופר אמא

נפל לי האסימון: הבעיה טמונה בנו ולא בביתי שוהם

בעוד מוטי ואני נאבקים כבר למעלה משנה בבעיות העצירות של שוהם ביתנו בת השלוש וחצי, ומנסים ללמד אותה לשחרר קצת, להרפות ולהיות רגועה, הבנתי את החשוב מכל... שוהם למעשה משקפת לנו בדרכה שלה את עצמינו! אם נביט רגע מהצד על החיים שלנו ועל ההתמודדויות של הילדים שלנו נבין שלמעשה הילדים משקפים לנו פעמים רבות את הבעיות שלנו עם עצמינו ועם הסביבה. הילדים אינם יודעים כיצד לומר את זה ולכן הם מראים לנו בדרכם שלהם את עצמינו, כך שלמעשה, אם נרצה או לא נרצה, הם המראה שלנו.

ברגע אחד נפל לי האסימון. שוהם לא תשחרר את עצמה עד שאני לא אשתחרר בעצמי. הכבלים שלי הם למעשה הכבלים שלה. כשאני אוכל להיות אמא משוחררת ורגועה יותר, תוכל הילדה שלי אף היא להשתחרר ולא יעזרו שום תוספי תזונה למיניהם, ציורים ומשחקים (כן, כן את הכל כבר ניסינו). העבודה שלי צריכה להיות למעשה על עצמי.

בעוד אני מהרהרת על הכבלים שלי ולמעשה מה משחרר אותי, אני מגלה שהתשובה אינה פשוטה כל-כך. מה בעצם משחרר אותנו, חשבתם על זה? האם יצא לכם לאחרונה לעשות כלום? כן, כלום! לא לקרוא, לא לענות על מיילים? לא לראות סרט. פשוט לשבת ולבהות בנוף או על כיסא בים. אז זהו... שלי לא יצא ואני מניחה שלרובינו לא קרה דבר זה זמן רב. ותתפלאו לשמוע, זו משימה לא פשוטה. השבוע אתגרתי את עצמי והחלטתי להשתחרר ולעשות כלום! 20 דקות של כלום וזה היה לא קל!

ישבתי במרפסת החדשה שלי מול נוף של יער וים וניסיתי לרוקן את המחשבות ואת המשימות היום-יומיות וככל שניסיתי הן הגיעו שוב ושוב והתדפקו על ראשי. בפעם השנייה שניסיתי, כבר היה יותר טוב ותאמינו או לא, זה משתבח עם הזמן. ככל שתנסו יותר פעמים להירגע, כך מופלאה התחושה יותר.

שוהם שלי הגיבה מיד. אחרי שבועיים של שחרור עצמי, גם היא למדה להשתחרר. מסתבר שהתשובה טמונה בנו, ההורים. לעיתים, הילדים שלנו צריכים להאיר לנו את דרכינו ולעזור לנו למצוא את הפתרון של עצמינו, הרי הם המראה שלנו.

ממליצה לכולנו להתבונן על הילדים ולגלות את עצמינו דרך מראה מיוחדת ומלאה בתובנות.

בהצלחה...