בחירות

בחירות

שרון גור

על הבחירות של היולדת בזמן הלידה.

כדולה, אני לומדת להתמודד, בין שאר הדברים, גם עם הבחירות. לא, לא בחירה באיזה שמן להשתמש, אלא בחירות של בני הזוג. ולאו דווקא בני זוג אותם אני מלווה באופן אישי, גם סיפורי לידות של חברים.

ישנם סוגים רבים של בחירות. בחירה בבית חולים מסויים, בחירה האם לקחת דולה, בחירה לבצע פרוצדורה רפואית - או לא לבצע. בחירות יכולות להתבצע מתוך כוונה מודעת ויש בחירות שמתבצעות בהיסח דעת. אנחה, תנוחה, הקשבה (או העדרה) - גם הן בחירות. רצף כזה של בחירות קובע מסלול.

ההריון והלידה רצופים בבחירות. והם רק הקדמה לכמות הבחירות שעלינו לעשות כהורים האחראים לשלומם של ילדינו. זה, כמובן, לא מפתיע - החיים עצמם רצופים בבחירות.

הדבר החשוב ביותר לדולה לזכור הוא שהלידה היא של היולדת: אני יכולה להסביר את המצב, את היתרונות והחסרונות, אבל בסופו של דבר - הבחירה היא של היולדת. והיולדת בוחרת. ולפעמים זה קשה. כי ישנם מצבים בהם אני יודעת (או לפחות מתארת לעצמי בסבירות גבוהה), שהדרך נסללה לקיסרי / פגיעה ברצפת אגן וכו'. פעמים רבות אפשר לראות את כדור השלג מתחיל להתנדנד ולראות כבר איך הוא עומד להתגלגל במדרון (עד ההתרסקות הבלתי נמנעת) עוד לפני ההתנתקות (לא אמרנו כבר שלא נדבר על פוליטיקה?). קורה לי שאני חושבת על סיטואציות מסויימות עוד הרבה אחרי שהן קרו.

אל תטעו, גם אני הייתי יולדת וגם אני עשיתי בחירות. טובות יותר וטובות פחות. ואחרי הלידות, התבחבשתי עם עצמי, האם נהגתי נכון? מה הייתי יכולה לעשות אחרת? צריך לזכור שיש כאן 2 פנים: מצד אחד, תוך כדי לידה, קשה (וגם לא כדאי, לפחות ליולדת), להפעיל את השכל בצורה שקולה. הלידה היא אירוע פיסי במובן הכי בסיסי והכי ראשוני, כל נושא החשיבה לא רלוונטי בכלל. לא תמיד זוכרים בדיוק מה אמרו בקורס ההכנה ללידה - מה ההשלכות של כל דבר, ואסור לשכוח שגם כל המעמד מרגש אותנו - היולדת והמלווה שלה. (זה גם אחד הנימוקים הרווחים בעד לקיחת דולה לחדר לידה, אשת מקצוע שאמנם מכירה את בני הזוג ומעורבת, אך יכולה גם להציג מידע ללא סערת רגשות) ואלה רק הבחירות המודעות שאנחנו עושים.

ומצד שני, הבחירות שלנו כיולדות עלולות להראות מוזר כלפי חוץ, אבל הן הכי נכונות בעולם בשבילנו. חשוב לדעת שבלידה אין משהו "נכון" אבסולוטית. למשל, היתה לי יולדת שהתעקשה לשכב על הגב כל הלידה. על הנייר, זה לא הדבר המומלץ ביותר (ושמעתי רופא שאמר שהדבר היחיד שהגיוני פחות הוא ללדת בעמידת ראש), אבל זה בדיוק מה שהיא היתה צריכה, מה שהגוף שלה היה צריך על מנת להאט קצת את הלידה המהירה כ"כ שלה.

והדולה צריכה לדעת לשחרר. לא היא היולדת. היא צריכה לדעת לעטוף את היולדת ולהתאים את עצמה למה שהיולדת צריכה באותו הרגע. הדולה גם צריכה לעזור ליולדת שלה להבין שהבחירות שלה הן הכי טובות עבורה באותו הזמן ולכן נכונות וטובות. כל בחירה, כל עשייה, טובה יותר מקיפאון וחידלון. ברגע שמבינים את זה, יש מקום לצמיחה. הפיסקה האחרונה נשמעת מאוד ניו אייג'ית - אבל זה רק על פני השטח. הנקודה הזו, שאני עצמי הבנתי לא לפני זמן רב כ"כ - בעזרתה של אור פינקיס המדהימה - היא מהותית להתמודדות עם זכרון הלידה.

בסה"כ, אנחנו סך כל הבחירות והתגובות שלנו למצבים להם אנו נקלעים ומי יאמר שתגובה אחת טובה יותר מתגובה שניה? אנחנו לא יכולות ללדת את אותה לידה פעמיים ולכן, אין לדעת אם בחירה אחרת היתה משנה משהו מבחינתנו. ועכשיו מגיעה הבחירה האמיתית: האם נשב ונדוש בבחירה שלנו, או נקבל אותה ונלמד ממנה?