יומנה של סבתא

איך ילדים צרפתים משחקים בארגז חול?

בסוף שנות השבעים יצאנו בשליחות משרד החינוך לפריז. היינו עם שני ילדים צעירים.

באחת הפעמים הראשונות בהן הלכנו לקניות בסופרמרקט, הצביע בני הבכור על חבילת עוגיות וביקש שאקנה אותה.

"למה דווקא את זו?" תמהתי. (הילד עדיין לא ידע מילה בצרפתית)

"כי אלה טובות, ראיתי!" השיב לי בבטחון.

שיהיה, חשבתי בלבי ולקחתי את החבילה. התקדמנו למקרר של מוצרי החלב. היה שם מבחר גבינות מדהים, אשר כמותו טרם נראה בארץ אז. חיפשתי גבינה לבנה. גם כאן בא בני לעזרתי, הצביע על קופסת גבינה ואמר "תקחי את זאת".

"גם את זה ראית?" שאלתי בקצת לגלוג

"כן!, ענה לי בהתרסה.

עכשיו ירד לי האסימון, הילד צופה נלהב של פרסומות בטלביזיה הצרפתית ! לזכותו ייאמר ששני המוצרים הוכחו כטעימים ביותר. (למי שלא יודע : התקופה הייתה טרום ערוץ 2 וטרום הפרסומות בארץ).

בפריז גרנו בבניין בן 35 קומות והיו בו ארבע מעליות. לחלק מדיירי הבניין היו כלבים. כאשר צרפתי היה נכנס עם כלב למעלית הוא היה מצווה עליו בקשיחות "אסי!" שפירושו בצרפתית "בישיבה", כלומר שב!

בבניין הייתה משפחה ישראלית, שליחים של השומר הצעיר, שלהם היו ארבעה בנים. הבן השלישי נקרא אסי. בכל פעם שנכנס עם אחד מהוריו או אחיו למעלית והיה שם צרפתי עם כלב מיד היה הצרפתי צועק "אסי!"

אסי הישראלי הקטן, היה מתחיל לבכות ושואל :

"למה הם תמיד צעקים עלי ?"...

אחד הדברים שחסרו לי מאוד בתחילת תקופת פריז שלנו היה מגרש משחקים. בארץ היה מגרש כזה ממש מאחורי הבניין שלנו. ביליתי בו שעות רבות עם ילדי וגם בשיחות עם אמהות אחרות ושכנות. זה היה כיף.

בפריז, בסביבה שלנו, כמעט ולא היו מגרשי משחקים. בחיפושינו אחר אחד כזה הגענו לפארק גדול ויפה אשר בקצהו היה מגרש קטן. במרכזו היה ארגז חול. ילדי גלשו במגלשה, התנדנדו בנדנדה, הסתובבו בקרוסלה ואחר כך נכנסו לארגז החול והחלו לעשות "עוגות".

בשלב זה הגיעה למקום צרפתיה אלגנטית עם בתה הקטנה. הילדה רצה לכיוון ארגז החול. אימה עצרה אותה בקיראה "חכי, קטנה, בואי הנה!"

הילדה צייתה והאם הוציאה מתיקה המעוצב זוג כפפות קטנות והלבישה אותן על ידיה של בתה.

"עכשיו את יכולה לשחק בארגז החול" אמרה לה...