לא ידוע בדיוק מתי נוצרתי...השתרשתי לי בשקט ברחם של אמא, ואף אחד לא ידע על קיומי...יום אחד, שמעתי את אמא מדברת עם אבא ואומרת לו שאולי כדאי לחשוב על ילד נוסף... היא די התאכזבה כשאבא אמר לה שאולי כדאי לחכות עוד כמה חודשים, כי שלי (אחותי הגדולה) רק בת חודשיים (!!!).
דפקתי בשקט על דפנות הרחם ורציתי להגיד לאמא שאני כבר כאן, אבל היא לא שמעה אותי. מה לא עשיתי? גרמתי לה להקיא, הגברתי את התיאבון שלה (עד ל-6 סופגניות במכה...), גרמתי לה למצבי רוח...וכלום...
ליהי זהבה נולדה ביום שני 20.6.05, י"ג סיוון תשס"ה, בשעה 3:47 לפנות בוקר
ליהי זהבה נולדה ביום שני 20.6.05, י"ג סיוון תשס"ה, בשעה 3:47 לפנות בוקר
יעלי

ליהי זהבה נולדה ביום שני 20.6.05,  י"ג סיוון תשס"ה, בשעה 3:47 לפנות בוקר תמונה 1
ליהי זהבה נולדה ביום שני 20.6.05,  י"ג סיוון תשס"ה, בשעה 3:47 לפנות בוקר תמונה 2
ליהי זהבה נולדה ביום שני 20.6.05,  י"ג סיוון תשס"ה, בשעה 3:47 לפנות בוקר תמונה 3
לא ידוע בדיוק מתי נוצרתי...השתרשתי לי בשקט ברחם של אמא, ואף אחד לא ידע על קיומי...יום אחד, שמעתי את אמא מדברת עם אבא ואומרת לו שאולי כדאי לחשוב על ילד נוסף... היא די התאכזבה כשאבא אמר לה שאולי כדאי לחכות עוד כמה חודשים, כי שלי (אחותי הגדולה) רק בת חודשיים (!!!).
דפקתי בשקט על דפנות הרחם ורציתי להגיד לאמא שאני כבר כאן, אבל היא לא שמעה אותי. מה לא עשיתי? גרמתי לה להקיא, הגברתי את התיאבון שלה (עד ל-6 סופגניות במכה...), גרמתי לה למצבי רוח...וכלום...
כשגדלתי קצת ברחם, התחלתי לנוע ואז...אמא שלי הרגישה תנועות מוזרות ברחם וזה העלה אצלה מיד את החשד שאולי גודל לה שם משהו... אמא הלכה לבדיקת האולטראסאונד הראשונה וגילתה שאני גודלת שם מתחת לאף שלה כבר 4 חודשים...אמא ואבא היקרים שלי!!! כמה הם שמחו שהם גילו אודותי...
מאותו רגע שהתגליתי, אמא הורידה את הקצב (מקצב של צב לקצב של חילזון) וניצלה את היותה בהריון להתחמקות שיטתית מעבודות הבית וכדומה. כמובן שאבא שלי הגיבור לקח את כל המטלות על עצמו והעביר שוב את ניקיון פסח בעצמו.
הרגשתי צורך שיפצו אותי על חודשי ההתעלמות, והחלטתי למשוך תשומת לב. בבדיקת החלבון העוברי הערכים היו גבוהים להדאיג ושלחו את אמא לבדיקת מי שפיר. בבדיקה הרופא הכניס מחט אל תוך הבית שלי (לרחם של אמא) ולקח לי קצת מהמיים. בשבוע וחצי עד תוצאות הבדיקה אמא ואבא היו נורא מודאגים וכל הזמן שמעתי את אמא מתפללת ומדברת אליי שהכל יהיה בסדר ושהתוצאות יהיה טובות. ואכן, התוצאות אישרו את העובדה שאני עוברית נקבה בריאה (משום מה שכחו לציין את היופי אבל לא נורא...). שאר הבדיקות עברו להן באופן חיובי (כי לא רציתי ששוב יכניסו לי מחט לבית), אמא ואבא הדביקו לי את הכינוי "בולי" ושלי אחותי הגדולה כל הזמן נישקה לאמא את הבטן.
בסקירת המערכות ראו אותי בתלת מימד ומיד הבחינו שאני יפה במיוחד. התנהגתי יפה במשך כל הבדיקה וההורים שלי כל הזמן אמרו כמה שאני עדינה (חכו חכו להפתעה...). כל הזמן שמעתי את אמא אומרת ששלי היתה יותר פעילה ממני ברחם, היא לא הבינה שהכל היה חלק מתכנית ההטעייה שלי...
במשך כמעט תשעת החודשים, אמא דאגה לפטם אותי היטב, אך משום מה לא כ"כ עליתי במשקל (אני שומרת על הגזרה) וגם אמא לא במיוחד (למעט אזור הישבן כמובן).
בחודש השמיני, אמא כל הזמן אמרה שהיא מעדיפה למשוך את ההריון כמה שיותר זמן כדי שהיא תוכל להיות עם שלי עוד קצת לבד וגם כדי שאני אגדל קצת. אותי זה נורא עצבן אז החלטתי לעבוד עליה קצת. גרמתי לאמא לצירים (ברקסטון היקס) במשך שבוע וחצי והיא אפילו הלכה לחדר לידה...אבל אפילו אז היא אמרה שהיא מעדיפה לחכות עוד קצת...הבנתי שנדרש כבר צעד קיצוני, והחלטתי להסיר מעליי את תדמית העדינה.
בבוקר יום ראשון 19/5/05 אמא הגיעה לעבודה. דאגתי שהיא שותה ואוכלת, ומיד אחריי....גירדתי את דפנות השילייה כדי שהמיים ירדו (שלי סיפרה לי בסודות סודות איך לעשות את זה...). אמא נלחצה (כאילו שהיא לא עברה את זה לפני פחות משנה...) ומיד התקשרה לאבא. אבא הבטיח שהוא מיד מגיע. בנתיים, הרגשתי שאמא קצת נבוכה כי המיים לא הפסיקו לנזול לה והיו הרבה אנשים בעבודה...כל הזמן הזה שמעתי את הלב של אמא דופק חזק חזק וזה מאוד ריגש אותי לדעת שהיא מתרגשת ומצפה כבר לפגוש אותי.
אבא בא ולקח את אמא לבית. אמא לא הסכימה לנסוע לבית החולים לפני שהיא מסתדרת (הלו אמא לא הולכים לחתונה!!!). כמובן, שבבית אמא משכה כמה שיותר זמן ונכנסה להתקלח ארוכות. אבא הניח תפילין ושמעתי אותו מתפלל שאמא תגמור בשלום ובידיים מלאות (הכוונה אליי). אח"כ אמא החליטה שהיא רוצה להדליק נרות (הלו אמא היום יום ראשון לא יום שישי!!) ושמעתי אותה מתפללת. מאוד שמחתי לשמוע שהם כ"כ מצפים לי. לפני שהם יצאו מהבית אבא הסריט את אמא במצלמת וידאו והם אמרו שהם יחזרו איתי הביתה בעזרת השם. אחרי שאמא התבשמה והתאפרה (כולל נצנצים) יצאנו כולנו לבית החולים.
בבית החולים לא היה כ"כ מקום, ושמו את אמא בחדר עם עוד יולדת. אמא ממש כעסה ואפילו בכתה ואיימה שהיא תלך אם לא ישימו אותה בחדר לבד. היא אמרה שהיא רוצה ללדת בפרטיות ולא עם אנשים זרים (צודקת!!) מאוד כעסתי על בית החולים והחלטתי שאני לא יוצאת עד שאמא לא תהיה בחדר לבד!!
שבע שעות מאז שהורדתי את המיים בדקו לאמא פתיחה וראו שיש רק 2.5 ס"מ (מגיע להם!), אז נתנו לאמא זריקה לזרור הצירים כדי לזרז את הלידה שלי, ואותי זה נורא הכעיס כי כמו שכבר אמרתי, הייתי נחושה בדעתי לא לצאת עד שאמא לא תהיה לבד בחדר. למרות הפיטוצין שגרם לבית שלי להתכווץ עליי מכל כיוון (אאוץ!) עדיין לא התקדמתי החוצה. לא הסכימו לתת לאמא אפידורל ואמא המסכנה שלי סבלה נורא מכאבים של הצירים (גם לי לא היה נעים אבל הייתי מאוד אמיצה). בשעה 22:00 הפתיחה של אמא היתה 5 ס"מ בלבד, אבל החליטו שהיא לפחות יכולה לקבל אפידורל.
אחרי הזריקה של האפידורל אמא נחה ונרגעה קצת מהכאבים. בזמן שאמא נחה עשיתי כמה בריכות בבטן ונחתי לי גם. השעות נקפו להם בעצלתיים כשכל בדיקה מראה על התקדמות איטית למדי...הרי כבר אמרתי שאני לא אצא עד שאמא לא תהיה לבד! אמא לא רצתה להוסיף אפידורל, למרות שחזרו לה הכאבים, כי היא רצתה להוציא אותי מהר ולשתף פעולה עם המיילדת.. בנתיים היולדת שהייתה עם אמא בחדר ילדה ולקחו אותה לחדר אחר. נשארנו סוף סוף לבד. כשעה אחרי שהן הלכו, באו לבדוק לאמא את הפתיחה וראו זה פלא – פתיחה של 10 ס"מ!! פתיחה מלאה. ואוווווווווווווווווו, כל הכבוד לי! עוד מעט אמא ואבא! עוד מעט נתראה סוף סוף. בשעה 2.30 בלילה החליטו לדחוף אותי החוצה... המיילדת התחילה להסביר לאמא מה לעשות. אמא החמודה...היה לה קשה לדחוף אותי החוצה. ממש כאב לה כי כבר לא היה אפידורל ושמעתי אותה צועקת ששורף לה...אמא שלי... המיילדת הלכה לקרוא לרופא ואני החלטתי לעזור לאמא בכוחות משותפים בלי עזרת חבר.
לאחר יותר משעה הוצאתי את הראש שלי החוצה...יאנה שאלה את אמא אם היא רוצה לגעת בי ואמא צעקה עליה שלא! הבנתי שהיא לא רצתה לקלקל לי את התסרוקת. סבתא ואבא עזרו לאמא לדחוף ודודה אורלי הקפידה לצלם כל תנועה.

יאנה תפסה לי את הראש, סיבבה לי קצת את הכתף ושלפה אותי החוצה. היא הניחה אותי מיד על אמא שבכתה מהתרגשות...אבא שלי חתך לי את חבל הטבור ואסף אותי בזרועותיו ומיד דחף את האף שלו לפה שלי (די אבא איכסה!). סבתא שרה בכתה ונישקה אותי וכולם באו להתפעל מהיופי המיוחד שלי וראיתי שסבתא שרה מעקמת פרצוף שכולם באים להסתכל עליי וממלמלת "חמסה, בן פורת יוסף"... אחרי כל ההתרגשות שוב הביאו אותי לאמא והייתי נורא רעבה אז אמא הניקה אותי באהבה. דודה אורלי לא שכחה את התפקיד החשוב שלה (להנציח את יופיי).

שמחתי מאוד שבאתי לעולם ובמיוחד למשפחה הזאת – כשראיתי את שלי אחותי הגדולה בכלל התרגשתי מאוד! תודה לאלוהים על שייצר אותי ואת נשמתי והביא אותי לעולם.

לעדכונים, הפתעות ופרסים, חפשו אותנו בפייסבוק

אהבתם את הכתבה? תרצו לקשר אליה מאתרכם? הוסיפו את הקוד הבא:

<a href='https://www.karusela.co.il/posts/sipur/35/247-ליהי-זהבה-נולדה-ביום-שני-20-6-05יג-סיוון-תשסה-בשעה-3-47-לפנות-בוקר'>ליהי זהבה נולדה ביום שני 20.6.05, י"ג סיוון תשס"ה, בשעה 3:47 לפנות בוקר</a>

סגור לתגובות


אין תגובות
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית (מזי לבל לרנר)
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית
נורית שנקר סטודיו לצילום (נורית שנקר)
נורית שנקר סטודיו לצילום
יניב שמן צלם הריון (יניב שמן)
יניב שמן צלם הריון