3295 גרם בוטנים
10/08/05, יום רביעי, 4:01
10/08/05, יום רביעי, 4:01
אסתי

יום שלישי, 9/8 (שבוע 38+4), 8:10 בבוקר אנחנו יוצאים לכיוון הבנק להוציא צ'ק בנקאי. כן, סוף סוף עושים את זה- קונים היום אוטו בשעה טובה. עושים את כל הסידורים (כמובן ברגל) וחוזרים הביתה ממונעים. לא מספיקה לעלות הביתה ויוצאת שוב (ברגל) לכיוון העיר ליום של כיף עם חברה. אנחנו פותחות בארוחת בוקר ואח"כ מסתובבות בעיר. ב- 13:00 אני נפרדת ממנה ונפגשת עם אמא שלי. אנחנו עולות על אוטובוס לבריאות האישה לפגישה השבועית של הריון בסיכון. מתחילה ב- US שמגלה מיעוט קל של מי שפיר אבל הטכנאית אומרת שזה שום דבר.


היא מנסה לבדוק משקל אבל לא מצליחה כי הראש נמוך מדי והיא לא מצליחה למדוד אותו. היא אומרת: "הערכה לא מדויקת של 3200 גרם". עולה למוניטור שלא מראה צירים בכלל. בוטן הקטנה משחקת איתנו תופסת (כנראה אכלתי יותר מדי שוקולד קודם) והדופק לא נרשם כמו שצריך, לכן אני נשארת שעה במוניטור. בדיקה אצל הרופא (15:30) הוא מבקש לעשות בדיקה פנימית ומודיע: "גברת, את בלידה, יש לך פתיחה של 4 ס"מ ומחיקה מלאה". אני מתחילה להתבלבל, הרי אין צירים ואין כלום. מקבלת הפנייה למיון אבל לא בלחץ. אפשר לחכות לבעל. אמא שלי ואחי מגיעים לאסוף אותי. בדרך שומעים את הסיפור ומחליטים שנוסעים עכשיו.


אני אמרתי שיש לי הרבה מה לעשות בבית ושאני רוצה לחכות לבעלי. מגיעה הביתה מארגנת דברים אחרונים בתיק (שמוכן כבר מתחילת שמיני ולא נגעתי בו), מסדרת את הבית, עושה מקלחת ונכנסת למיטה לנסות לנוח. קראתי פרק בתהילים ומיד אח"כ התחילו לחצים כלפי מטה. הודעתי להורים שלי שיבואו לאסוף אותי ולבעל אמרתי שיגיע ישירות לבית החולים, הגעתי ב- 19:50, חוברתי למוניטור ולחץ דם. לחצי הדם היו מאוד גבוהים (200/100, 180/110) והלחיצו את המיילדת. המיילדת הפשיטה אותי במהירות, ביצעה בדיקה פנימית שגילתה עדיין 4 ס"מ (ומוניטור בלי צירים משמעותיים) והקפיצה רופא שילווה אותי לחדר הלידה (הרגשתי לא בנוח. הייתה שם משהי שחיכתה משעה 16:00 שיתפנה חדר לידה ואני אחרי 10 דקות נכנסת כבר). ב- 20:00 בדיוק נכנסתי לחדר לידה. מודיעה לכולם שיש לי תוכנית לידה (איזה תוכנית ואיזה נעליים). לחדר הלידה נכנסתי עם פתיחה של 4 ס"מ, מחיקה מלאה וחשש לרעלת הריון.


רציתי חוקן, אמרו: "לא!!". רציתי שירותים, אמרו: "לא!!". רציתי לרדת מהמיטה להרגיע את הצירים (שקצת התחזקו), אמרו: "לא!!". הבנתי את הרעיון: אני מהמיטה לא יורדת יותר. באיזשהו שלב שכנעתי את המיילדת לרדת לשירותים, היא ביקשה שאתן שתן. השתן יצא עם חלבון 3+, אמרו שאו שזה סימן לרעלת או שיש הרבה הפרשות. החליטו על קטטר כי לא רצו לתת סתם אנטיביוטיקה. שאלוהים ישמור אותי, זה כאב!!! איזה סיוט. לא הצליחו להכניס אותו והם רוצים בדיקת שתן אמינה. נכנסה רופאה שהחליטה לעקב את מתן המגנזיום ולעשות מעקב לחץ דם. אני שמחה על ההחלטה. הרופאה חושבת שזה בגלל הכאבים וכדאי לחכות. בשעה 21:30 בדקו פתיחה שהייתה 4.5 ס"מ. החלטתי בלב כבד שאם אני לא ארד מהמיטה עד הלידה ולא אוכל להיות בתנועה בצירים, אני לוקחת אפידורל שאת הצירים החזקים יותר אני לא ארגיש. אמנם הצירים שהיו בינתיים, היו נסבלים בהחלט ובמהלכם צחקתי ועשיתי שטויות. חיכו לתוצאות בדיקות הדם וב- 22:00 הגיע המרדים. יחד איתו הייתה מיילדת מתלמדת מקסימה.


המרדים הסביר הכל בכל שלב ושלב. נתן את זריקת ההרדמה והתחיל בניסיון להחדיר את הצינור. תוך כדי היה ציר שהפריע לו להכנסת הצינור. הוא המשיך לנסות ובכל ניסיון, הגיע ציר שהפריע לו. כל ניסיון כמובן היה מלווה בזריקת הרדמה נוספת. נערכו 3 ניסיונות בשכיבה על הצד ועוד שניים בישיבה, בניסיון החמישי הוא הצליח. לפני 23:00 הוא סיים והכניס את החומר הניסיוני. בינתיים (בעודו בחדר) בדקו לי פתיחה ולהפתעת כולם הייתי בפתיחה של 9 ס"מ (בשעה וחצי הגעתי מ- 4.5 ס"מ ל- 9 ס"מ- בלי אפידורל ובלי להרגיש!!!). בשלב זה החלו כאבים עמומים במפשעה בצד ימין. ב- 23:15 החליטו לפקוע את המים כדי לזרז את התהליך.


תוך חצי שעה הייתי בפתיחה מלאה. כאן החלה הלידה להתעכב. בינתיים הכניסו פעמיים קטטר לרוקן שלפוחית, לחצי הדם החלו להתאזן. ניסיתי לנוח, אך מרוב התרגשות האדרנלין עלה. מדי פעם הרגשתי לחצים כלפי מטה אבל לא כאב כל כך. ב- 1:30 התחלתי עם הדחיפות, יותר נכון הכנה לאחר כך. בידיעה שתוך שעה אני יולדת (כך הודיעו לחבר'ה שחיכו בחוץ). כשראו שאני לא מתקדמת, הפסיקו. ב- 2:00 התחילו הלחיצות החזקות יותר. הכאבים בצד ימין החמירו יותר והייאוש החל לעלות. כל לחיצה שלי, הרגשתי שאני שוברת שם משהו. החליטו על זירוז כי צירי הלחץ לא היו אפקטיביים מספיק ואני כבר לא שיתפתי פעולה. אחרי הזירוז הכאבים במפשעה התחזקו עוד יותר, בשלב זה, הבינו שהאפידורל לא משפיע בכלל וחוץ מלהרדים את רגל שמאל לגמרי, הוא לא עזר בכלום לכן הפסיקו אותו. פחדתי ללחוץ חזק יותר ופה הפסקתי לתפקד. ביקשתי שיוציאו אותה, בניתוח, בואקום לא אכפת לי איך רק שתצא...


הכניסו עוד מנה של זירוז, פה כבר לא הייתה לי ברירה. אם רציתי או לא, הייתי חייבת לדחוף כי הגוף דרש. נתנו לי להרגיש את הראש מדי פעם, אבל זה לא נתן לי את הכוח. כל הלידה התבצעה מול מראה, והמראה של הראש יוצא ונכנס רק גרם לייאוש גדול יותר. בכל שלב הלחיצות, המיילדת לא הפסיקה לעסות את הפרינאום. הגיע השלב בו הראש היה בחוץ לגמרי. בהתחלה די נבהלתי אבל פה כבר לא ויתרתי. אחרי לחיצה ארוכה מאוד, כל הגוף היה בחוץ. היא יצאה כחלחלה, הבכי המיוחל (שהגיע תוך כמה שניות) היה נראה נצח עד שהגיע. את השלייה הוציאו כ- 5 דקות אחר כך- שלמה. ב- 10/8/05, ב- 4:01 הפכתי לאמא לדבר מקסים. בלי חתכים ועם קרע קטנטן פנימי. אני א-מ-א!! נשארתי בהתאוששות 4 שעות בשביל מעקב לחץ דם. ניצלתי את ההזדמנות והנקתי את הנסיכה בפעם הראשונה, והלך לי די טוב. במחלקה הייתי במסדרון בגלל עומס עד שהתפנה חדר (אוגוסט- חודש חם חם ללדת בו). רוצה לציין שיש לי את הבעל המקסים ביותר בעולם, שלמרות החששות שלי שיתעלף בלידה ושלא יוכל להיות בה, הוא עמד בה בגבורה.


היה לו קשה מאוד לראות אותי סובלת זו הטראומה היחידה שהוא קיבל. הוא לא נגעל מהמראות הקשים. גם עכשיו, הוא התחבר אל הנסיכה במהירות ולמרות שלא החזיק אף פעם בחייו תינוק בן יומו, הוא עושה זאת ללא פחד. גם לאבות יש את האינסטינקט המיידי. אוהבת אותך בעל שלי. שמה של הנסיכה בישראל הוא: שחר!! ילדתי באסף הרופא צוות בית החולים מקסים. הצוות בחדר הלידה תומך ואוהב. המיילדת יפה והמיילדת אינס שעזרה לה לא הפסיקו לעודד. הרופאים שנכנסו במהלך הלידה לבדוק מה קורה עם לחץ הדם עודדו הרבה בזמן הלחיצות ואחרי הלידה הגיעו למחלקה לבדוק איך אני מרגישה. בתינוקיה תומכים אך ורק בהנקה.


ביקשתי שיעירו אותי בכל פעם שהיא בוכה וכך עשו. גם כשהיה חשש שתתפשט צהבת והציעו בלילה האחרון לתת תוספת כדי שלא תישאר בבית החולים, לחצו עלי שהתוספת תהייה בנוסף להנקה ושאת התוספת רק אני אתן. אז אחרי תשעה חודשים, ביניהם 3 חודשים של כלא בבית בשמירה בגלל צירים מוקדמים ופתיחה, הדבר היחיד שיש לי להגיד- זה שווה כל רגע. ברגע שהניחו אותה עלי, שכחתי מהכל.


לעדכונים, הפתעות ופרסים, חפשו אותנו בפייסבוק

אהבתם את הכתבה? תרצו לקשר אליה מאתרכם? הוסיפו את הקוד הבא:

<a href='https://www.karusela.co.il/posts/sipur/54/255-10-08-05-יום-רביעי-4-01'>10/08/05, יום רביעי, 4:01</a>

סגור לתגובות


אין תגובות
יניב שמן צלם הריון (יניב שמן)
יניב שמן צלם הריון
נורית שנקר סטודיו לצילום (נורית שנקר)
נורית שנקר סטודיו לצילום
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית (מזי לבל לרנר)
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית
יניב שמן צלם הריון (יניב שמן)
יניב שמן צלם הריון
נורית שנקר סטודיו לצילום (נורית שנקר)
נורית שנקר סטודיו לצילום
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית (מזי לבל לרנר)
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית