איך להציב גבולות לילדים נכון, מבלי לצאת דיקטטור או רך לב?

הורים רבים מתלבטים מתי ואיך להציב גבולות נכונים עבור ילדיהם. במאמר זה נסביר כיצד לאזן בין הרצון לתת לילד לבטא את עצמו לבין החובה להעניק לו גבולות, על מנת שיוכל ללמוד לרכוש כללי התנהגות ונורמות חברתיות. כך תמנעו מטעויות נפוצות ותעשו זאת נכון.

אין ספק שליחסי הגומלין בין ההורים לילדיהם ישנה חשיבות מכרעת בצורת התפתחותם של הילדים והפיכתם לבוגרים אחראיים החיים על-פי הנורמות החברתיות המקובלות, ובעלי כישורים חברתיים טובים ונכונים. כמובן שמטרות אלה הינן ברות- השגה, אך עם זאת דורשות מאמץ רב בכל הנוגע לסמכות ההורים אותה מחילים ההורים על ילדיהם. סמכות זו מושפעת באופן ישיר מהצבת הגבולות אותם בוחרים ההורים להנהיג, שכן היא משרטטת את הקווים המוגדרים והבהירים עבור הילד בתוכם הוא יכול לפעול ולהתפתח בצורה תקינה ועצמאית.

ניתן לומר כי הצבת הגבולות נעה על הציר שבין "הכל מותר" לבין "הכל אסור". לפיכך, הורים רבים מתקשים להציבם ושואלים עצמם מה נכון וכיצד ניתן לעשות זאת בצורה הנכונה מבלי לפגוע בילד כשהם עצמם אינם מאבדים את העשתונות. לכן, ניתן לומר כי להצבת הגבולות תפקיד חשוב ביותר בסמכות ההורית.

במאמר זה נדבר על הנושא בפירוט ובהרחבה, וכן נציג מספר אמצעים בעזרתם יוכלו ההורים "לנווט" בתוך ציר זה, ולבחור כראות עינם את הצבת הגבולות הנכונים ביותר עבור ילדיהם. רעיון הצבת הגבולות מתחיל כבר בגיל הנמוך בו גיל הילד הוא בסביבות גיל שנתיים. חשוב מאוד שההורה ישים לב לגילו של הילד, ויתאים עבורו גבול נכון אשר איננו חורג מהשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, לא כל שכן לשלב הרגשי והשכלי שלו. עליו ליצור אדפטציה או תיאום בין הגבולות ליכולות אותן כבר רכש הילד עד כה. לדוגמא: לא נוכל לדרוש מילד בן ארבע לאכול בסכין ומזלג, אך כן נוכל לצפות ממנו לדעת שלא מכים ילד אחר, כי זה פוגע בו. בנוסף, כשאנו מציבים גבול כלשהו עלינו להיות בטוחים שהוא מציאותי ועולה בקנה אחד עם קצב ההתפתחות של הילד, אשר נעשה מתוך חשיבה של ההורה ולא מתוך שיפוטיות או שרירותיות. בצורה כזו, יכול הילד להפנים את הנורמות אותן הוא רוכש בהתאם לגבולות הברורים והנהירים בהם הוא פועל וליצור כללי התנהגות עבור עצמו. כלומר, הצבת הגבולות הינה תהליך המתקדם אט-אט אשר נמצא בהתאמה עם גילו של הילד בצעדים שאל להורה להאיץ בהם, ומאידך גם לא לעכבם.

ראשית, הבית הוא המרחב הראשוני אותו חווה הילד, ולפיכך, הוא מהווה עבורו מודל לחברה החיצונית. על ההורים להבין כי מטרת הצבת הגבולות איננה להפוך את הבית למעין מרחב פרוץ בו הגבולות רכים עד כדי כמעט ולא קיימים או מקום שבתוכו הילדים יכולים לפעול כאוות נפשם, אבל יחד עם זאת, הבית גם אינו אמור להיות "בית כלא" בו החוקים נוקשים ומסרסים. כלומר, תפקיד הצבת הגבולות הינו לאפשר לילד טריטוריה ותחושת עצמאות – דבר שיעניק לו אוטונומיה, חשיבה מפותחת וייחודית לו ולא להפך. טריטוריה בתוכה יוכל להתעצב באופן המאפשר לו שמחת חיים, אושר ו- well being ותחושה שהוא יכול לפעול בצורה חופשית וטובה. בכדי לעשות זאת, עליהם לבחור השקפת עולם ודרכי חינוך ראויות הנמצאות במקום הנכון בין המותר לאסור – דרך האמצע.

אם כן, כיצד יוכלו ההורים להציב גבולות נכונים עבור ילדיהם? איך ניתן לאזן בין המתירנות המוחלטת לבין האסור המוחלט? תחילה, על ההורה ליצור תחושה של אמינות בינו לבין הילד. ההורה צריך לקיים את הבטחתו ולעמוד מאחורי מה שאמר במידת האפשר. הגבולות והתגובות התואמות להם צריכים להיות ריאליים וברי-יישום. למשל, לא להבטיח עונש מוגזם בו ההורה לא יוכל לעמוד. כמו כן, על ההורה להימנע מתגובות אימפולסיביות ולהיצמד לכללים בכדי לא ליצור דיסוננס אצל הילד. הגבולות צריכים להיות נהירים ובלתי ניתנים לפרשנות, ואל להורה לקבוע גבול שאינו יכול לעמוד בו בעצמו.

שנית, על ההורים לפעול באופן שווה ומוסכם הברור להורה השני ולילד, כך שלא תווצר סמכות הורית קלוקלת ולא מאוזנת ששוברת את הכללים הברורים בבית ומערערת את הגבולות בהם יכול הילד לפעול – הטריטוריה גדלה וקטנה לסירוגין, הילד לא בטוח מה מותר ומה אסור ונוצרת סביבה של "שוטר טוב" ו"שוטר רע" בבית. כמו כן, על ההורה לפעול בצורה עקבית. התגובות לכללים צריכות להיות ברורות ועקביות. חשוב לזכור תמיד כי תגובות משתנות להתנהגויות שונות הן חזקות ביותר ומותירות רושם שמאוד קשה לשנותו! בנוסף, על ההורה לזכור שבכל מקרה עדיף להגיב בחיזוק שלילי (מניעת דבר-מה חיובי כמו צפייה בטלוויזיה בתגובה למעשה לא נאות) ולא בעונש (כמו צעקות ובידוד חברתי – לעמוד בפינה). עם זאת, ישנם מקרי קיצון המחייבים נקיטת עונש כמו קפיצה לכביש סואן או כל פעולה מסוכנת אחרת למשל. על העונש לבוא מיד אחרי הפעולה השגויה (למשל צעקה על הילד) מה שייצור את התחושה שבסכנה במעשה שעשה. ובחיזוק חיובי על מעשה טוב ונכון שעשה (כמו קבלת פרס על ציון טוב במבחן).

חשוב מכל, תמיד זכרו כי ילדים רואים – ילדים עושים! לכן, השתדלו תמיד להוות דוגמא אישית חיובית עבור הילד.