תמיכה בטיפולי פוריות

היי, אני מבינה שאת עברת טיפולים בהצלחה. אני מהמקום של החברה.., חברה שלי בת 29 עברה כבר לא מעט טיפולים (אחרי תקופה של הזרעות), עדין לא נוצר ההריון. כולנו ממשיכות לתמוך ולעודד ולא תמיד יודעים איך. אני מפחדת לשדר לה משהו אחר חוץ מבטחון מלא. איך עוזרים? איך מעודדים? זה מאוד קשה במיוחד לאור העובדה שלי כבר יש 2 קטנים. אני אשמח מאוד אם מי שעברה תספר מה מעודד, מה להגיד וביחוד מה לא..

ראשית, כל הכבוד לך על כך שאת מתייעצת ועושה "שיעורי בית", זה מעיד על כך שאת חברה טובה וזו כבר חצי הדרך לתמוך בה.
אכן העובדה שאת כבר אמא והיא עדיין לא, עלולה לגרום למעט קשיים בחברות, לעיתים קשרים מתנתקים, לעיתים הקשרים דווקא מתהדקים, הכל בהתאם לאופי האישי והאופי של החברות.
יש נשים שקשה להן להיות חברות של אימהות, הילדים (המבורכים כמובן) מהווים תזכורת למה שהן כל כך מתאוות וכמהות אליו ופשוט מנתקות קשרים.
יש כאלו שקשה להן אך מצליחות לשמור על הקשרים ועל החברות למרות הקשיים,
יש נשים שישמחו לשתף ולדבר, לבכות, לחלוק ולשמוע ולעומתן כאלו שירצו לשמור את הנושא לעצמן ולא לשתף אחרים
מה שמעודד אחת לא יעודד אחרת. (אני תמיד לא הבנתי את האנשים שניסו "לעודד" אותי עם סיפורים על חברים של חברים שהצליחו להביא ילדים אחרי 20 שנים של טיפולים וכו').

טעות גדולה מאוד של הרבה אנשים היא שהם פשוט מחליטים עבורנו מה נכון ומתאים לנו וחוסכים מאיתנו חוויות וסיפורים שקשורים לילדים שלהם, זה מאוד מעליב ופוגע שלא נותנים לאדם את הקרדיט להחליט מה טוב ומה לא טוב עבורו ולכן מה שאני מציעה לך זה פשוט להניח את הקלפים על השולחן ולבקש ממנה שהיא תכוון ותגיד לך מה היא מצפה ממך.
מה לא להגיד?
אני לא אהבתי שאחרי טיפול שנכשל אמרו לי: "שטויות, לא נורא, בטיפול הבא זה יצליח", כי עבורי זה לא היה "שטויות", ואף אחד לא מבטיח שזה באמת יצליח בטיפול הבא.
אם היא משתפת אותך בטיפולים שאלי אותה אם היא רוצה שביום של בדיקת הבטא (שזה היום בו בודקים אם הטיפול הצליח או לא) תתקשרי להתעניין או שהיא מעדיפה שיעזבו אותה בימים הללו לנפשה.
יש נשים שלא יאהבו את הסיפורים על החברים של החברים שהצליחו או שלא הצליחו, או עצות (שאפילו שניתנות מתוך אהבה ורצון טוב) מאנשים שלא חוו ולא ממש מבינים.

דבר נוסף שאני מציעה לך זה פשוט ללמוד את הנושא דרך העיניים של נשים שעוברות טיפולים,
את מוזמנת להמשיך לקרוא בפורום הזה שנמצא בחיתוליו, אני בטוחה שבהמשך הוא יגדל ויצמח (לצערי יש הרבה נשים וזוגות בתהליך והלוואי שלא היה צורך בפורום מסוג זה) ודרך חוויות ושאלות של נשים שעוברות את התהליך תוכלי אולי ללמוד עוד קצת על עולמה של חברתך.
לסיכום – בגלל שאנחנו בני האדם שונים זה מזה, ומה שמתאים לאחת לא בהכרח יתאים לאחרת מילת המפתח בעיני היא תקשורת. פשוט שאלי אותה מה היא רוצה. עשו מעין "תאום ציפיות" וזה יקל על התקשורת בינכן בתקופה הקשה הזו.
אני מאחלת לשתיכן בהצלחה.

רננה, מאחת שיודעת. אני מחזקת את עצותיך.
מי שעוברת טיפולים זקוקה בעיקר לאמפתיה. עצות ממי שלא עבר או ממי שיש לה ילדם יכולים מאוד להרגיז.
תודה על השיתוף
מחמם את הלב

את מוזמנת להצטרף ולחלוק מנסיונך,