הרגלי שינת תינוקות

גנית שלום,
ביתי בת שנה ו9, עד לא מזמן הייתה בת יחידה. מאז ומתמיד נרדמה לבד ללא עזרה חיצונית או גורמי תלות. מגיל חצי שנה גם ישנה לילות מלאים בקלות.

לסיפור יש שני שלבים, אחד - לפני הגעת התינוק והשני לאחריו - לפני 7 שבועות.

לפני 5 חודשים בעלי טס לנסיעת עבודה שארכה כשבועיים (במהלכה עדיין הייתי בהריון), כשחזר - חווינו רגרסיית שינה: ההרדמות עדיין הייתה עצמאית ובקלות, אך הייתה התעוררות באמצע הלילה שנראתה כמו חרדת נטישה: הילדה הייתה קמה וקוראת בצעקות לאבא שלה, היה מאוד קשה להרגיע אותה על אף שהוא נמצא לידה.
אחרי מספר לילות, היא התחילה לבקש לשתות מים אחרי שנרגעה. כנראה באמת כאב לה הגרון מרוב צעקות.
בהתחלה היא קיבלה מים מבקבוק של אוכל אך כשהבנתי שזו טעות עברתי לבקבוק מים רגיל מפלסטיק.

אחרי חודש וחצי, במהלכו עקבתי אחרי שיטת לילה טוב באופן עצמאי ועקבי, הילדה חזרה להרדמות עצמאית אך לא איפשרה להורה המרדים לצאת מהחדר עד שהיא נרדמת (10 דקות). בנוסף, עדיין קמה פעם אחת באמצע הלילה (בכ-60% מהלילות), מבקשת מים, וחוזרת לישון מיד, כל עוד אחד ההורים נשאר לשבת איתה בחדר.

המצב הזה נשמר ואפילו מספר פעמים כבר הצלחתי לצאת מהחדר ולתת לה להרדם לגמרי לבד, עד שלפני 7 שבועות ילדתי את בני השני.
בשבועיים הראשונים היה מאוד קשה מכל הבחינות - גם ביום, אם זה להיכנס לגן בבכי או לבקש ממני לשים את התינוק במיטה ולהרים אותה, וגם בלילה בעקשנות מוחלטת וחוסר רצון ללכת לישון.
אחרי שבועיים ההתנהגות במהלך היום השתפרה פלאים והילדה חזרה לעצמה לחלוטין, הלילות בלתי נסבלים וללא מגמת שיפור כבר מזה 7 שבועות. הילדה לא מוכנה ללכת לישון, בסופו של תהליך מתיש בו היא מבקשת מים, אבאאמא (ההורה השני שלא נמצא בחדר), שיר, סיפור, נדנוד, היא מסכימה לשים ראש ולהרדם לבד. אבל זה תהליך שיכול להמשך גם כשעתיים, גם בהרדמה וגם באמצע הלילה כשהיא מתעוררת (פעם אחת כל לילה ולפעמים גם פעמיים).

כל התהליך מלווה בהרבה מאוד בכי ומכאן בדיוק הקושי שלי לפתור אותו: כשהילדה בוכה שהיא רוצה מיםשירכל דבר אחר, אין שום דבר שיכול להרגיע אותה. לא חיבוק, לא להרים אותה מהמיטה, לא הסחת דעת ולא דיבורים ושיכנועים. איך במצב כזה אני יכולה לתת מענה בסיסי לבכי?
אם אני לא נותנת לה את מה שהיא דורשת, הבכי יכול להמשך גם 20 דקות שבסופן אנחנו מתייאשים ונותנים לה מה שהיא רוצה.

האם הדבר הנכון הוא פשוט לספק את כל הדרישות שלה לתשומת לב במהלך הלילה ולחכות שהמצב יחלוף? או האם צריך לנסות ולהרגיל אותה לכך שבלילה לא מקבלים תשומת לב?
חשוב לציין שהילדה עדיין מקבלת המון תשומת לב וזמן איכות עם שני ההורים יחד ולחוד. התינוק בדרך כלל ישן מהרגע שהיא חוזרת מהגן ועד שהולכת להתקלח כך שכמעט ולא חווה מפח נפש מכך שהוא גוזל את תשומת הלב ממנה...

אשמח לעצות בנושא,
אמא עייפה ומותשת