הרגלי שינת תינוקות

בתי בת 11 חודשים. עדגיל חצי שנה ישנה 12 שעות ללא הפרעה. גן עדן! מאז היא מתעוררת ליקיצות מוצץ ולעיתים אף מתעוררת לזמנים ארוכים וזקוקה לעזרה בהירדמות. לקפיץ הקטן שלי יש קשיים בהרגעת עצמה ועל כן קשה נורא להרדים אותה. אני עושה לה טקס שינה ואז נלחמת ברצון שלה לקום מהמיטה, להיסתובב, לשבת ולהתמרד בעיקר. יש לציין שהיא עייפה. היא נירדמת בקלות בעגלה אבל היא יכולה להמשיך לחלום על כך!!!!
לאחרונה אני שמה לב לסימני חרדת נטישה.. הצורך שלה בי , בקירבתי, בגופי.. לאורך כל היום והצרחות כשאני שמה אותה במיטה.. לא פוסקות. ניסיתי ללטף אותה ולהיות איתה אבל היא כל הזמן קמה ומתעצבנת ורוצה עליי או קרוב לפניי. אחר כך ניסיתי את שיטת 5 הדקות והמצב רק החמיר! ניסיתי 1 של בכי וחזרות תכופות ללא הועיל. האם עליי לשבת עימה ולחכות שהיא תסיים את הטיולים הלייליים והיומייןם שלה בלול. חייבת תכנית פעולה נכונה.. בבקשה.
שני.

הי,

ייתכן שביתך חווה חרדת נטישה, אבל חשוב להדגיש שהתופעה אינה קשורה רק לשינה אלא לנוכחות שלך במהלך כל היום. מדברייך קשה לי לדעת האם קודם לכן היא היתה נרדמת באופן עצמאי וזו השאלה החשובה. בכל מקרה, בין אם זו חרדת נטישה או שהתפתחה עמידות לתלות שהיתה קודם לכן, אני ממליצה להיענות תמיד לכל בכי שלה. תרגיעי אותה במיטה או על הידיים אם יש צורך, ותמשיכי להרדים אותה על פי השלב שבו אתם נמצאים. אם קודם לכן היתה נרדמת ללא נוכחות חשוב להמשיך ולהרדים באותו אופן, כלומר, להיכנס לחדר, להרגיע ולצאת מהחדר מייד. כך היא תקבל ביטחון שגם אם את אינך נוכחת בחדר, את תמיד תגשי אליה אם תזדקק לך.

בהצלחה,

שרון

שרון שלום,
סליחה שאני נדחפת...אבל אני מרגישה כאילו השאלה שנשאלה נכתבה על ידי ואשמח לקבל המשך תשובה, בהמשך לשאלותייך:
בתי בת שנה עוד מעט ועד לפני חודש-חודש וחצי הייתה נרדמת במיטתה אחרי טקס שינה ובקבוק, עם מעט ליטופים, אך עדיין הייתי עוזבת את החדר כשהיא לא רדומה לגמרי. ככה הייתה ישנה בד"כ לילה שלם, למעט התעוררויות "קטנות" שבהן הייתה מתיישבת במיטה, מוצאת את המוצץ לבד וחוזרת לישון.
בחודש וחצי האחרונים החלה הבעיה המתוארת למעלה. אני מנסה להיענות לבכי שלה, להרגיע אותה ולהחזיר לישון, אפילו על ליטופים ולחישות, היא נרדמת כמעט מלא - ובשניה שאנ יעוזבת את החדר נעמדת במיטה ומתחילה שוב לבכות ולצרוח, עד שאני לא נכנסת שוב ומלטפת אותה עד להירדמות מלאה היא לא נרגעת....
מה עושים?

הי,

על פי התיאור שלך, נראה שביתך עדיין לא נרדמת באופן עצמאי לחלוטין, מכיוון שאת משתמשת במגע לא רק להרגעה, אלא כמעט להרדמה. כשהמגע הוא כמעט עד להירדמות, היא למעשה מתנמנת בעזרתו והאפקט הוא זהה להירדמות עם עזרה. כדי להגיע למצב של הירדמות עצמאית, המגע או הנוכחות בחדר צריכים להיות אך ורק להרגעה ולא מעבר לכך, אחרת נוצרת תלות ולכן קשה לה לוותר עליהם. אם חלה רגרסיה לפני מספר שבועות, ההמלצה שלי היא לחזור מייד לאופן ההרדמה שבו הייתם ולא באופן הדרגתי, ולהמשיך משם.

בהצלחה,

שרון