הרגלי שינת תינוקות

אני מאוד אוהבת את הגישה שלא להשאיר תינוק בוכה במיטתו עד אשר מתיאש מהסביבה שלא ניגשת להרגיעו והוא מתרגל להסתדר בכוחות עצמו ובעצם מפסיק לבכות כי הבכי שלא לא מקבל מענה.

מצד שני יש לי משהוא שלא מסתדר לי כ"כ ואשמח לקבל הבהרה:
אם התינוק מתרגל שבכל בכי אמא/ אבא מגיעים אליו ומרגיעים אותו,

איך הוא יילמד בסופו של דבר כשהוא מתעורר להרגיע את עצמו לבד ולחזור לישון?

אם הוא לומד שבכל בכי מגיעים אליו ועוזרים לו לחזור לשינה, נראה לי שגם אם הוא יהיה מסוגל לעשות זאת בכוחות עצמו, עצם ההרגל+ ההנאה לראות אדם אהוב, מרגיע ומוכר יהיו הרבה יותר חזקים מהיכולת שלו לעזור לעצמו לחזור לישון...

כמו כן אם הוא התרגל להרדם עם הנוכחות של אדם מבגר בחדרו כשהוא הולך לישון, איך הוא ייתרגל אח"כ להישאר ער במיטתו בחדרו לבד מהלי לטרטר את האדם שמשכיב אותו פנימה והחוצה בלי סוף?

הי,

שיטת לילה טוב דוגלת בהיענות לכל בכי והרגעה במגע של הילד. הרעיון הוא ליצור חוויית שינה חיובית עבור הילד ולהקנות לו הרגלי שינה טובים מתוך אמון וביטחון שאמא/אבא תמיד יהיו שם איתו אם יזדקק להם. בתהליך הקניית הרגלי השינה אנחנו מנטרלים גורמי תלות חיצוניים שעוזרים לילד להירדם ומלמדים אותו בהדרגה להירדם בכוחות עצמו לא כל תלות ועזרה. ההרגעה אינה מהווה גורם תלות, וברגע שילד לומד להרדים את עצמו ומבין שהמגע והחיבוק הם להרגעה אך לא עזה בהרדמה הוא יפסיק לבקש אותם ויתחיל לישון טוב יותר מבלי להתעורר ולבקש עזרה.
באשר לשאלתך על השלב האחרון, שבו הילד נרדם כשההורה אינו נוכח בחדר, התהליך הוא הדרגתי, וברגע שעושים אותו נכון זה לא מהווה קושי לילד מכיוון שהוא בשל כבר להירדמות עצמאית ויש לו ביטחון בכך שהוריו יענו לכל בכי או קושי שלו.

בהצלחה,
שרון