הרגלי שינת תינוקות

בן חצי שנה, ההירדמות עדיין אינה עצמאית- או תוך כדי הנקה או ע"י טלטול/הקפצה על הכדור... גם בלילה וגם ביום...
ברור לי שכבר היה צריך להיות ניתוק הקשר בין האוכל/הטלטול לבין השינה ולהגיע לשלב של הירדמות עצמאית אך מתחילות צרחות אימה והתהפכויות מצד לצד בשניה שמכניסים אותו למיטה (בין אם נרדם והנחנו אותו ובין אם שמים אותו שירדם "לבד"). ה"טלטול" דרך אגב גם הוא מאדו ממושך, זה יכול לקחת גם חצי שעה ויותר, אני יודעת שזה לא תקין אבל הוא פשוט לא מצליח להיכנס לשינה...

את העייפות שלו אין בעיה לאתר ובזמן (שפשופי עינים וקיטורים) אך הוא לא מצליח להירדם לבד ויוצא לגמרי מכלל שינה ברגע שמניחים במיטה... משתולל ברמות שלא יאומנו...
ניסינו הרם הורד, לחישות וטפיחות אבל הבכי מתגבר (אנחנו נותנים לו לקטר עד שזה הופך לבכי רציני ורק אז מרימים, לא נשברים אחרי חצי דקה...) אבל תמיד תמיד זה הופך לבכי, לעולם הקיטורים לא יפחתו והוא ירדם, לא משנה כמה עייף...
ניסינו גם להקטין את שטח הפנים של המיטה, עיטוף (עד כמה שניתן בלי להגביל אותו לגמרי), מוזיקה מרגיעה, יש גם טקס שינה (בלילה), וכלום- תהליך ההירדמות זה הקושי הכי גדול שלנו...

לגבי מוצץ- סרבן כרוני, אנחנו מנסים מאז שנולד בבית החולים ועד היום יש תמיד לידו מוצץ שאנחנו מנסים שיחליף את הפטמה שלי או כדי שיעזור להירדם- וכלום, לא מחזיק אותו בפה יותר משניה עצמאית...

גם ככה מדובר בילד שלא אוהב לישון הרבה אבל אנחנו קצת נואשים כי זה כבר הגיע למצב שרואים שהוא סובל, עייף ולא נרדם (שוב, גם בשנות היום וגם בלילה) ... פרט לזה- הוא ילד מקסים, פעיל, חייכן, ההתפתחות נהדרת, רק נושא השינה- כאוב במיוחד...

עלויות של ייעוץ שינה פרטני מאוד גבוהה עבורנו...

מה עושים?

הי,

אני מאד מבינה את הקושי שאתם חווים, אבל העזרה שאתם מספקים לו בהירדמות, אם על ידי הכדור או הירדמות בהנקה רק מחריפים את המצב. העניין הוא שכשיש לילד גורמי תלות חיצוניים, עם הזמן מתרחשת עמידות לגורמי התלות ואז ההרדמות הופכות ליותר ארוכות וקשות וגם כמות ההתעוררויות בלילה הולכות ומתרבות. לכן, הקניית הרגלי שינה טובים ויכולת הירדמות עצמאית היא חשובה מאד במצבים כאלו.
כדי להפסיק את התלות שלו, אתם צריכים להשכיב אותו במיטה כשהוא ער ולעזור לו להירדם עם מגע. אם המגע לא עוזר אתם יכולים להוציא ולהרגיע על הידיים. ברור שבהתחלה תהיה התנגדות שלו להרדמה שתתבטא בבכי, אבל אם תתנהלו בצורה נכונה ועקבית הבכי וההתנגדות יפחתו באופן מאד משמעותי בתוך לילה או שניים. כשאתם לא עקביים זה יוצר אצלו בילבול באשר להרדמות וציפיות לא ברורות וזה מה שמוביל לבכי העז. ברגע שתתמידו ותהיו נחושים וברורים מבחינת המסרים שאתם מעבירים לו, הוא יסתגל במהירות לאופן ההרדמה וילמד לישון טוב יותר.

בהצלחה,
שרון

האם יש "גבול" לכמה לנסות ולהרדים, למשל, ניסינו גם היום בערב וגם היום הצהריים (כותבת לך עכשיו אחרי שעה וחצי של נסיונות שכמובן כשלו בסופו של דבר- הוא לא נרדם)- ברור שהוא עייף מת, בשניה שמכניסים אותו למיטה (עוד באויר)- צרחות אימים ומתחיל לזרוק את עצמו ולהתהפך לשני הכוונים.
אחרי (באמת ספרתי) אולי 40 הרמות והורדות (כלומר- הוא בוכה, משמעותית, לא קיטור)- מוציאים, מרגיעים ומחזירים וחוזר חלילה, טפיחות, ליטופים, לחישות- אחרי שעתיים בעלי כבר נשבר והתייב על הכדור כי זה כבר היה בלתי אפשרי, הוא היה עייף והבכי רק התגבר מפעם לפעם...

זה כבר הגיע למצב שהוא צורח רק מלראות את המיטה... בעריסה זה לא היה ככה (מצד שני אז הוא לא היה כ"כ פעיל ומתהפך...)

אז בסופו של דבר- להמשיך עד שמה? עד שנרדם? עד שזה בלתי נסבל (אבל באמת, לא שאנחנו מוותרים לעצמנו), מתי המסר "עובר" ומתי זו פשוט התעללות (מצטערת על התיאור, אחרי שעתיים אתמול ככה הרגשתי...)

תודה שוב על העזרה, אשמח לתשובתך...

ביומיים האחרונים המצב נהיה בלתי נסבל, גם אם מצליחים כבר להרדים אותו בערב כי הוא מת מעייפות, התחילו התעוררויות ליליות של כל שעתיים (שלא היו קודם, קודם הוא כבר פתח פערים של אפילו 5 שעות...).
כיוון שבטיפת חלב אמרו לנו להפחית את ארוחות הלילה בהדרגתיות כי הוא כבר אמור להפסיק לאכול בלילה אז בעלי ניגש אליו קודם כדי להרגיע ולוודא שזה לא רעב ורק אם שום הרגעה לא צולחת אז אני באה כדי להאכיל...

הבעיה היא שההתעוררויות האלה הן לא זבנג וגמרנו- הוא בוכה במיטה (כאמור- אנחנו ניגשים רק כשזה מגיע לבכי רציני, לא קופצים מכל קיטור כי מקווים שהא יחזור לישון), מוציאים אותו, הוא נרגע ואפילו מתחיל לחייך (אנחנו לא מדברים, לא מחייכים, לא שרים- לא עושים שום דבר מאלה), מחזירים למיטה- צרחות אימים... שום טפיחות ושום לחישות, הוא כמו באמוק ששמים אותו במיטה... וחור חלילה...

אני כותבת אחרי לילה מזעזע כזה של חוסר שינה (וכאמור זה כבר אחרי כמה לילות כאלה...) ואני די אבודה (ועייפה), כאמור- זה אותו דבר גם עם שנות היום, רק ששם אנחנו נוותרים כי לנסות להרדים ילד במשך שעה וחצי כדי שישן צהריים- זה טירוף...
אתמול כבר מצאנו את עצמנו נותנים לו לבכות בטירוף, אולי הוא יותש ויירדם, אבל זה רק התגבר והתגבר ואני ממש נגד "לתת לילד לבכות שעות" כדי שיבין לבד אבל כבר לא ידעתי מה לעשות...

אשמח לעזרת המומחיות...

תודה

הי,

אני מאד מבינה את הקושי והתיסכול אבל נראה שהבילבול כרגע בכל מה שקשור לשינה הוא גדול ובנך מגיב לכך בהרבה בכי והתנגדות. כך נוצרים רגשות שליליים כלפי המיטה. ברגע שאתם לא עקביים בהתנהלות שלכם, מנסים להרדים במיטה וכשזה לא עובד עוברים לשיטה אחרת, מוותרים על שנות היום בגלל הקושי בהרדמות, לא ברורים בעניין ההאכלות, כל אלו יוצרים הרבה חוסר בהירות מבחינת הילד לגבי איך אמור להתנהל הלילה, מי ניגש, מתי, איך מרדימים וכו'. זה גם מה שמוביל להתעוררויות הרבות. ברגע שתתנהלו בצורה עקבית וברורה הבן שלכם יגיב בהתאם והבכי הרב ייפסק.

בהצלחה,
שרון