הרגלי שינת תינוקות

היי,
אני קוראת הרבה על חרדת נטישה.. בתי בת 9 חודשים, אין לה שום ספטום לחרדת נטישה.. מלבד זה שהיא באמת יותר בררנית לאנשים חדשים, אבל לא משו יוצא דופן..
בכל אופן, השנת לילה השתנתה.. היא הייתה ישנה לבד אולי מתעוררת לפעמים אבל חוזרת לישון, אם זה לא כאב מעורב, אז הייתה חוזרת לישון.
עכשיו ברגע שאני יוצאת מהחדר היא בוכה בכי היסטרי!! אני חוזרת היא נרגעת! אני מחבקת-היא נרדמת-אני יוצאת (בשקט.. מה שהבנתי עכשיו שאני חייבת להפסיק עם זה!!) היא מתעוררת ובוכה.. כן, בהיסטריה.. ככה זה 3 שעות. אני חייבת לציין שאני מאוד מותשת ואני לא יודעת איך ומה ניתן לעשות..לפעמים נראה לי שהיא כבר יודעת שהבכי עובד עלי ואני נשברת ומחבקת חזק..
דווקא עכשיו אני קצת יותר מחוזקת ומבינה שאני אולי צריכה לשנות גישה.. אבל מה ואיך..
זה מוריד לי כל חשק לצאת מהבית, זה באמת מתיש אותי, נפשית ופיזית..

הי,

אמנם ביתך נמצאת בגיל שחרדת נטישה היא אופיינית, אבל ממה שאת מתארת זה קורה רק בשינה ולכן נראה שלא זו הסיבה. מהדברים שאת מתארת אני מבינה שעד כה ביתך היתה נרדמת יחסית בקלות ומתעוררת בלילה. לא ציינת כיצד היא היתה חוזרת לישון, ונראה כי היא היתה זקוקה לעזרה כלשהי בהרדמות. כשילד תלוי בגורמי תלות חיצוניים עם הזמן תתפתח אליהם עמידות וזה בדרך כלל בא לידי ביטוי בהרדמות קשות יותר ויקיצות שהולכות ומתרבות במהלך הלילה.
לכן, את צריכה לעבוד איתה על יכולת ההירדמות העצמאית שלה. ברגע שהיא תלמד להירדם לבד, ביום, בתחילת הלילה ובמהלך הלילה, זה מה שיביא אתכם להרדמות רגועות וקצרות וכמו כן לשנת לילה רצופה. זהו תהליך הדרגתי שבו מנטרלים את כל גורמי התלות, תוך שנענים לכל בכי שלה ומרגיעים עד שמגיעים למצב של הירדמות עצמאית ושינה רצופה.

בהצלחה,
שרון