הרגלי שינת תינוקות

שלום, אני אמא לשתי מתוקות בת שלוש וחצי ובת שנה ותשע
החלק הכי קשה לי ביום הוא ההרדמה שלהן
הגדולה נרדמת בסדר אבל שונאת להשאר לבד, עם הקטנה זה ממש ממש קשה- היא רוצה שאשאר לידה אבל מציקה, מדברת, מוחאת כפיים, עושה הכל כדי לא להרדם. אני מנסה להגיד להן לילה טוב ולצאת מהחדר ואז שתיהן מתחילות לצרוח "אמא בואי" והלכה כל ההרדמה. לפעמים כל התהליך לוקח שעה ויותר ואני מרגישה איך כל הערב שתכננתי לעצמי בורח לי בין האצבעות, בסוף אני כל כך מותשת שכבר אין לי כוח לעשות כלום.
אני מתה להגיע למצב בו אני משכיבה אותן, אומרת לילה טוב והולכת- אבל לא יודעת איך עושים את זה? האם זו ציפיה ריאלית בגיל הזה? אשמח להכוונה

היי,

הציפיה שלך בהחלט ציפיה ריאלית, אבל כל עוד הן תלויות בנוכחות שלך על מנת להירדם רוב הסיכויים שההרדמות יוסיפו להיות ארוכות ומתישות בשל העמידות לגורם התלות. כדי להגיע להרדמות טובות ושינה רציפה כל הלילה חשוב לנטרל את גורמי התלות ולהביאן להירדמות לגמרי עצמאית. זה צריך להיעשות בהדרגה, תוך עיקביות ונחישות והיענות לכל בכי על מנת להשרות עליהן בטחון בתהליך. מכיון שאני לא מלווה אותך באופן אישי אין לי מספיק מידע ואני יכולה רק להנחות אותך באופן כללי, שהמטרה היא בהדרגה להפחית את הנוכחות בחדר במהלך ההרדמה, ולצאת מהחדר כך שאת ניגשת ומרגיעה בכל בכי.
חשוב גם לשתף אותן בתהליך ולהכין אותן לקראת טקס השינה ותהליך ההרדמה.