הרגלי שינת תינוקות

שלום,
בתי בת 2.4 היתה ישנה מצויין לילה שלם בלי הפרעות מידי פעם כשלא היתה מוצאת את המוצץ כי הוא היה נופל לה לריצפה היתה בוכה כדי שנביא לה מוצץ, אך כל טקס ההליכה לישון וההירדמות היה מעולה והיא היתה נרדמת במיטתה בלי שמישהו יהיה נוכח בחדרה כלל.

עקב ירידת המים שלי אושפזתי בבית החולים למשך 5 ימים שלאחריהם ילדתי ונשארתי במחלקה עוד 3 ימים לאחר הלידה עקב צהבת של בני התינוק.(סהכ היעק\דרות מהבית של שבוע+ 4 ימים)

משחזרתי הביתה ומגיעה שעת ההשכבה, היא צורחת בכל פעם שמישהו יוצא מהחדר. כשמגיע זמן השינה היא מבטאת במילים שהיא לא רוצה לישון. הדבר היחיד שעוזר לה להיכנס לשינה רגועה כרגע, זה שמישהו מאיתנו- ההורים יושב לידה עד שהיא נרדמת.
עקב כך נוצרה לנו בעיה גדולה- ראשית זמן ההשכבה מאוד ארוך, שנית היא מתעוררת המון פעמים בלילה ומחפשת אותנו ומבקשת שנשב לידה ונלטף אותה.

אני בטוחה שהיא חווה איזה שהוא סוג של משבר באמון עקב ההיעדרות שלי אך גם ככה אנחנו בקושי ישנים כי התינוק מעיר אותנו כל שעתיים וחצי ואם זה לא התינוק אז היא רוצה שנשב לידה גם במהלך הלילה.
מה עושים? איך מחזירים לפחות את איכות השינה שהיתה לה?

תודה רבה מאוד על העזרה!

אני לא מומחית, וקודם כל המון מזל -טוב! ממה שמתואר ניתן להניח שביתך אכן חווה משבר אמון או יותר כמו חרדת נטישה. אי אפשר להאשים אותה כמובן- ביום בהיר אחד פשוט נעלמת לתקופה מאד משמעותית. תהליך השינה עבור ילדים קטנים ותינוקות הוא לא פשוט כיוון שמדובר בסוג של פרידה, והחושך והלילה מפחידים בפני עצמם. ההיעלמות שלך הוסיפה נדבך נוסף של פחד- אמא לא כאן יותר...(ואולי גם לא תחזור..??). ממה שכתבת לא ברור האם הייתה לך האפשרות להיפרד מביתך ולהסביר לה לאן את הולכת (למרות ההבנה המוגבלת יש חשיבות עצומה לפרידה מילד תוך כדי הבטחה/הסבר שאמאבא חוזרים). לא ברור היכן בעלך בסיפור ואיזו תמיכה קיבלה הילדה במהלך ההיעדרות שלך- האם באה לבקר אותך? האם מישהו ישב ודיבר איתה?. למרות הקושי העצום בהתווספות של ילד נוסף למשפחה והעייפות הבלתי נגמרת, הילדה הקטנה שלך זקוקה לך (ולבעלך) כעת יותר מהרגיל ויש לספק לה את התשומת לב הזאת, רק אז היא תחזור לישון באופן רציף וסדיר, ויש להתחשב בעובדה שמדובר בתהליך שאינו מתרחש בין ליל ואתם צריכים לאגור את כל הסבלנות והאהבה שיש לכם כדי להחזיר לילדה את תחושת הבטחון שאבדה לה. מבלי להכיר אותך, אני יכולה להמליץ לך על כמה דברים:

1. טוב תעשי אם תקחי/תבקשי עזרה ממשפחתך או מאיש מקצוע, אפילו לתקופה קצרה. סביר להניח שבגילה הילדה כבר הולכת לגן, כך שיש לך את שעות הבוקר לבלות עם התינוק החדש ביחידות, ואם תוכלי לקבל עזרה- חשוב שתנסי לישון או לנוח כמה שעות ולאגור כוח להמשך היום. כאשר הילדה חוזרת הביתה חשוב מאד שתבלי איתה את השעה- שעתיים ביחידות ובאופן בלעדי! רצוי אפיל לקחת אותה אותה לבילוי משותף וליצור משהו שהוא רק שלכן- ג'ימבורי? גן משחקים? הצגה? וכד' וכד'. ההתעוררויות הליליות והקושי בהירדמות נובע מהסיבה שהילדה למעשה מרגישה חסך באמאבא והיא מנסה להשלים את הצורך שלה בתשומת לב שלכם במהלך הלילה- כיוון שביום היא לא מקבלת את זה באופן שהייתה רגילה.
2. חשוב שתמצאו את הזמן לדבר עם הילדה ולהסביר לה את משמעות הצטרפות של אח קטן למשפחה, ולהסביר לה כמה אמאבא אוהבים אותה.
3. כמה שיותר חיבוקים ונישוקים ובכל הזדמנות אפשרית!!!
4. בעניין השינה- אז שוב, רצוי שתקחי עזרה עם הקושי בשעות האלו הוא בלתי נסבל, אבל כרגע את חייבת להיות נוכחת בכל השלבים ולהשאר איתה עד שנרדמת- להחזיק לה את היד, ללטף, לשיר. היא זקוקה לך. כמובן שבעלך יכול להחליף אותך, אבל חשוב שהיא תקבל תשומת לב מלאה
5. בכל מקרה של פרידה, אם את או בעלך יוצאים והיא נשארת, חשוב מאד להסביר לה לאן אתם הולכים ומדוע, תוך הבטחה שתחזרו (חשוב להיות ריאלים ולא להבטיח דברים לא הגיוניים, כמו אמא תיכך חוזרת כשברור לך שתחזרי רק אחרי שעתיים. יש להסביר לה שאת צריכה לצאת לקופת חולים אבל את חוזרת לקראת הערב, אח"צ כדי להשכיב אותה לישון ולומר לה לילה טוב...)

כאשר הילדה תרגיש שאמא ואבא שוב נמצאים שם בשבילה סביר להניח שתתחיל לישון בלילות טוב ורציף. בהצלחה!

תודה על הזמן שהקדשת לסוגייה שלי,
1. ידירת המים קרתה ב 23:10 בלילה באופן פתאומי, בשבוע 35 לגיל ההריון שלי....
בתי ידעה שלאמא יש תינוק בבטן ושהוא יהיה מספיק גדול הוא ייצא החוצה ואמא תיסע לבית חולים והיא תבוא לבקר יחד עם אבא.

2 במשך כל זמן האשפוז והשהייה בביה"ח, בתי מידי יום הגיעה לבקר אותי. היא אף אמרה: " אבא תשאר אתה אצל הרופא אמא בואי הביתה", אמרתי לה שאמא מאוד אוהבת אותה ובעוד כמה ימים אמא תחזור הביתה.

3. בעלי תפקד בצורה יוצאת מן הכלל וטיפל בה לתפארת! כל ערב בדרך מביתה חולים, היה מזכיר לה שעוד כמה ימים אמא תחזור הביתה ושהוא יודע שהיא מתגעגעת אליה וגם הוא.
גם הסבים היו בתמונה (דמויות שבתי מאוד קשורה אליהם) והם עטפו אותה כמה שרק אפשר. את נקודת השבירה החלו לראות מהיום בשישי שבו הייתי בבית החולים זה היה לה יותר מידי....

הלילה לא עברה פשוט שעה אחת רצופה מבלי שהיא התעוררה וקראה לנו....

למרות שבתך ידעה שאמא צריכה לנסוע לבית החולים בשלב כלשהו, עדיין..הילדה הקטנה קמה בוקר אחד ואמא לא הייתה...כאמור, קשה להסביר לילד שזה קרה בלילה ואמא הייתה חייבת לנסוע בדחיפות. כל הכבוד לבעלך ומשפחתך על הטיפול המסור, אין ספק אגב, שהם הצליחו "לדחות" את תחושות הנטישה של ביתך בזמן מה, ואם זאת, הזמן הארוך בלעדייך, וחוסר היכולת שלך לתת לה , גם כעת משחזרת, את תשומת הלב השלך, הינה קשה מאד עבורה והיא פשוט "מחפשת" אותך בלילות. היי סבלנית - לא ניתן לתקן בלילה או שניים את אשר נעשה (שלא נגרם באשמתך! זהו כורח המציאות, אבל חשוב שתביני שילדתך הקטנה אינה מבינה זאת כך). קחי את כל העזרה שאת יכולה, ותתחלקי עם בעלך במטלות (אולי הוא יכול לקחת חופשה של שבוע -שבועיים..?? זה יכול מאד לעזור לכולכם). ממליצה לך לקרוא שוב את מה שכתבתי ותנסי ליישם מה שתוכלי. הכי חשוב לבלות עם ביתך זמן ביחידות, בלי התינוק- שבו תקדישי לה את כל כולך. מציעה לך מאד לא לפנק אותה במתנות כלשהן כפיצוי...זה בדרך כלל לא עובד! הילדה זקוקה להמון אהבה. לאט לאט זה יעבור והיא תחזור לישון.

אין לי אפשרות להיות איתה שעה שעתיים לבד מידי יום וחוץ מזה התינוק ישן רוב הזמן כך שאינו גוזל תשומת לב רבה פרט לזמנים בהם אוכל.
אני ממשיכה לקחת אותה מהגן ומשלמת למטפלת שתשהה כשעה וחצי בבית ותשמור על התינוק ומנסה לשמור על הזגרה הזו לפחות. היא מאוד אוהבת לשחק בחצר של הגן בנדנדות ובמתקנים לפני שאנחנו הולכות הביתה.

מחכה בקוצר רוח לקרוא את ההתייחסות של יועצת השינה להתנהלות שלנו בלילה.
כרגע אנחנו יושבים לידה עד שהיא נרדמת ובכל פעם כשהיא בוכה וקוראת לנו מישהו מאיתנו ניגש אליה.
היא מבקשת שנשב לידה/ ושנלטף אותה.
אני מציינת שהיא ממשיכה לשיון כל הלילה במיטה שלה ולא עוברת למיטה שלנו על אף כל הקושי.

תודה
ממתינה בקוצר רוח
אני

הי,
ראשית- מזל טוב.
בתך מאוד מבינה את מה שמתרחש בבית סביב הלידה ואני מסכימה עם זה שצריך לספר ולהסביר לה יחד עם זאת היא מרגישה את גם ללא מילים.
היא מרגישה את השינוי ואת המתח והתכונה שהיתה בבית כשאת לא היית וכמובן את זה שלא נוכחת בבית.
וכרגע היא צריכה יותר את הנוכחות שלכם וזה מאוד טיבעי.
כיון שעד כה אתם יושבים ומלטפין אותה המלצתי היא "לעבור שלב" להמשיך לשבת לידה אך לא ליזום מגע כל עוד היא רגועה. כשהיא בוכה ללטף ו/או לחבק וכשהיא נרגעת להפסיק את המגע המטרה היא לגמול אותה מהתלות במגע ולהחזיר לה את הביטחון בהירדמות במיטה. לאחר שהיא מסתגלת למצב בו היא נרדמת ללא מגע, עברו לשבת רחוק ממנה המשיכו תמיד להיענות לבכי (כלמור לגשת אליה וללטף ולחבק כשהיא בוכה) וכשהיא רגועה לחזור לכסא רחוק. ובשלב האחרון לצאת מהחדר (כמובן שגם כאן לחזור אליה כשהיא בוכה).
לפני כל שלב כזה הסבירו לה מה הולך להיות.
קחו בחשבון שזה תהליך שיכול לקחת שבועיים- שלושה, ככל שתהיו עיקביים יותר זה יקרה מהר יותר. כרגע חשוב להחזיר לה את הבטחון בזה שאתם ניגשים אליה בכל בכי שלה ואת הביטחון בהירדמות לבד כשאתם לא לידה.

אם יש לך שאלות נוספות את מוזמנת לפנות אלי טלפונית.

בהצלחה

הי,
תודה על התשובה, בהחלט ננסה לעבוד לפי השלבים שאת ממליצה, יש דבר אחד שלא קיבלתי עליו מענה- .אם אני מבינה נכון אז גם בלילה כשהיא מתעוררת אנחנו חוזרים על אותו הריטואל?? גם אם זה קורה 6-7 פעמים בלילה???

תודה רבה על העזרה.

כדי שבתך תקבל ביטחון חזרה חשוב שתהיו עיקביים, לכן אופן ההרדמה בתחילת הלילה צריך לחזור על עצמו בכל ההרדמות. לאט לאט ככל שההרדמה יותר עצמאית מספר היקיצות ירד.