הרגלי שינת תינוקות

היי
בגיל 3 חודשים התחלנו ללמד את בננו להרדםבמיטה עם טפיחות לאט לאט התקדמנו לכך שאנחנו טופחים רק כשבוכה או מקטר וההרדמות הסופית היא ללא מגע. כך זה כבר יותר מחודש.
לפעמים ההרדמות ממש קלות (בסביבות 20 דקות בלי בכי אולי טיפה קיטורים) אבל לפעמים הוא ממש צורח בהרדמות וזה יכול לקחת במקרים קיצוניים אפילו שעה ויותר (בהרדמות היום)
אני לא מבינה למה אין היתכנסות בהרדמות היום? הוא לא רואה אותנו כשנרדם ואין גורמי תלות שאני מודעת אליהם וגם אנחנו מאוד ערים לסימני העייפות שלו ומשכיבים בהתאם (בדרך כלל אחרי שעה וחצישל עירות)
אני רוצה לציין גם שבמהלך ההרדמה אנחנו לא ממהרים להרים להרגעה בידיים גם כי הוא בסוף מצליח להרגע מהבכי עם הטפיחות במיטה וגם כי אם אנחנו מרימים ומשכיבים ברגע שנרגע הוא מאוד נעלב ובוכה אפילו יותר חזק ממה שבכה לפני שהרמנו ואז אפילו יותר קשה לו להרגע.
 
מה לדעתכם הסיבה לכך שיש לא מעט הרדמות קשות עם בכי? האם פזיולוגית הוא לא בשל להרדמות עצמאית?

תודה רבה

הי,
אני שמחה לראות שהרגלי השינה חשובים לכם ושאתם מקפידים על זה.
מבחינה פיזיולוגית בגיל 5 חודשים יש לבנך את היכולת להירדמות עצמאית.
כרגע, אם אני מבינה נכון אתם עדיין יושבים לידו והוא נרדם ללא מגע. אך כל עוד אתם נמצאים לידו זו אינה הירדמות עצמאית. לכן אתם יכולים להתרחק ממנו עד ליציאה מהחדר.
בכי קשה נובע לרוב מבלבול וחוסר עיקביות וממה שאת מתארת כנראה שבנך עדיין לא מבין כיצד הוא אמור להרגע. ההתנהלות שלכם חייבת להיות אחידה תמיד.
תמיד לגשת אליו כשהוא בוכה ולנסות להרגיע במיטה אך כשהנסיון לא מצליח אין להשאיר אותו בוכה לאורך זמן אלא להרים ולהרגיע על הידיים. כשאופן ההרגעה יהיה תמיד באותה צורה הבכי יפחת (גם לאחר ההורדה מהידיים)

תודה על התשובה.
אני יושבת לידו אבל הוא לא רואה אותי כי מגן המיטה מסתיר. ואני מתקרבת למיטה רק כשבוכה ואז הוא רואה אותי. האם אני אמורה לצאת מהחדר ולהיכנס רק כשבוכה?

האם לטפוח רק כשבוכה או גם אם מקטר ומיבב?

כתבת שתמיד צריך לתת את אותו המענה לבכי. האם זה בסדר שלפעמים אני טופחת ולפעמים מלטפת או שגם כאן צריכים להתמיד באןתו סוג המגע.

כשלב ביניים לפני היציאה מהחדר את יכולה לשבת על כסא בכניסה לחדר שגם אז הוא אינו רואה אותך וגם אינו חש בקרבה של הנוכחות שלך ואז ההירדמות יותר עצמאית ולאחר שהוא יסתגל לאופן ההרדמה הזה תוכלי לצאת לגמרי מהחדר ואז להיכנס אליו רק כשהוא בוכה.
כלל הברזל הוא להיענות לבכי שלו, וזה מה שצריך להנחות אותך אם הוא ממלמל, מקטר או כל דבר שבעינייך זה לא בכי אין צורך לגשת אליו אלא לתת לו להתמודד עם ההרדמה בעצמו. כמובן כשזה הופך לבכי גשי אליו.
חשוב שיהיה מגע לא חייב להיות תמיד אותו המגע.