הרגלי שינת תינוקות

שלום רב,
אני כותבת לכן בתסכול גדול מאוד. אני מפנה את שאלתי פה כי ראינו ברשת כל מיני מומחים שונים שאומרים דברים שונים, לכולם נימוקים משכנעים ביותר, ואנחנו לא מצליחה להחליט מה נכון בשבילנו. עברתי על תשובות שלכן בפורום וגם על שיטת לילה טוב והיא הכי התאימה לי מכל הגישות של לתת לילד לבכות חמש דקות ולבוא לחדר, או לנתק כל קשר בין מגע האם לשינה....

טוב אז מצבנו כזה: אני אמא צעירה (שלא כל כך צעירה...) לתינוקת מקסימה בת חמישה חודשים. היא נהדרת, חכמה, סקרנית (כמובן יפהפיה מהממת) ומתפתחת ב"ה יפה מאוד. הבעייה איתה זה שהיא פשוט לא רוצה לישון. ואני לא יודעת אפילו איפה להתחיל...

מאז גיל שלושה ימים היא ישנה איתנו במיטה הזוגית (כשראיתי שלא אני ולא היא ישנות טוב בנפרד) ועכשיו, בגיל חמישה חודשים כשהיא כבר מתחילה לזוז ולהשתולל במיטה החלטנו להעביר אותה למיטה משלה. היה חשוב לי לעשות את זה בהדרגה ולא לנתק אותה (ואותי....) מהנקת הלילה או מהשינה לידה. מסיבות לוגיסטיות אין לנו אפשרות לשים את מיטת התינוק בחדר שלנו ולכן היא בחדר לבד.
עד עכשיו הייתה מתעוררת לרוב ב 8:30 בערך, משחקים כשעה, אוכלת וחוזרת לישון לשעה שעה וחצי, בצהריים טיול ואמבטיה אוכלת וישנה (בסביבות 15:00) שוב לשעה שעה וחצי. (במשך היום הייתה נרדמת לרוב בהנקה (או על הידיים) והיינו מניחים אותה בעגלה. עכשיו האמבטיה של העגלה קצת גדולה לה אז נהיה לה קשה יותר). ואז משעה 17:00 צורחת עד 20:30 אז הייתי משכיבה אותה לישון (במיטתנו) עד הבוקר עם קימה להאכלות.
הבנתי שזו שעת השכבה מאוחרת אז ניסיתי לאט להקדים (כל פעם בחצי שעה) היום אנחנו מתחילים את ההשכבה ב 18:30 (העברתי אמבטיה לערב) הבעייה היא שבלי הנקה או בקבוק היא לא מצליחה להרדם ולוקח כשעה להרדים אותה אם בכלל. אם נרדמת בהנקה (גם במשך היום) ברגע שמניחים אותה מתעוררת או ישנה רבע שעה ומתעוררת. ואז להרדים אותה לוקח עוד חצי שעה 40 דק, שוב ישנה רבע שעה אם בכלל ואז שוב מרדימים וחוזר חלילה שלוש פעמים עד שמגיע זמן האוכל ופשוט התחלתי לתת לה תמ"ל שהיא אוכלת ממנו קצת ונרדמת איתו עד 06:00 בבוקר. כמובן מחשיכה את החדר וכו'

לפעמים אני רואה שהיא ממש עומדת להרדם אני שמה אותה במיטה וטופחת או מזמזמת ואני רואה שהיא עוד שנייה נרדמת ואז היא פותחת מייד עיניים מותחת את הגוף ובועטת כאילו היא מנסה להעיר את עצמה העיקר לא לישון.... יש לציין שגם ביום היא בקושי ישנה וזה לא שהיא לא עייפה אני רואה משפשפת בעיניים, מפהקת, עיניים אדומות.

אני בסה"כ חושבת שאני אמא טובה, ויש לי אינסטינקטים די בריאים בכל הנוגע לרוב התחומים, אבל בנושא הזה אני מאוד מתסוכלת ממש מאז שהיא נולדה. אני לא מבינה את הגישות של לא להיות לידם או לשים אותם מייד סחדר אחר כשהם נולדים אני גם לא אוהבת ששופטים אותי על שבחרתי בדרך זו (וגם לילד הבא שלי ב"ה אני מאמינה שאעשה כך למרות הקשיים - כי אני מאמינה שכך נכון) ואני שמחה שגישתכן אינה הגישה השופטת. .

ראשית אני באמת מאמינה שאת אמא טובה!! ואני מסכימה איתך שכל אחד צריך לבחור את השיטה והדרך שמתאימה ונוחה לו.
אני מסכימה איתך גם לגבי צורת הלמידה ההדרגתית. חשוב להבין ששנות היום קשורות ללילה וכל יקיצה קשורה באיזשהו אופן לקודמת לכן כשאנחנו מרדימים באופן מסויים צריכה להיות עקביות. לפני גמילה מהנקה בלילה צריך לוודא שבתך אוכלת טוב במהלך היום. לאחר מכן קודם מומלץ לנתק את הקשר בין האוכל לשינה ע"י כך שתמשיכי להניק אבל כשהיא מתחילה להתנמנם אז נתקי אותה כדי שתכנס למיטה כשהיא ערה. לאחר כמה לילות את יכולה להתחיל לרווח את פערי השעות של האוכל לפי ההסתגלות של בתך. בנוגע להרדמה תחילה מומלץ לבנות לה את הבטחון להירדמות עצמאית לכן שבי לידה ותני לה מגע גם כשהיא רגועה עד שהיא נרדמת. לאחר כמה לילות שההרדמות יהיו יותר פשוטות תוכלי לוותר על המגע ובאופן הדרגתי לצאת מהחדר. עשי זאת גם בשנות היום.
בנוגע לשעת ההשכבה שימי לב לסימנים שהיא מראה לך וכשהיא עייפה זה העיתוי הנכון להשכיב אותה.
אם את מרגישה מאוד מתוסכלת את מוזמנת ליצור איתנו קשר בנוגע לתהליך עם ליווי אישי

כשאני מנתקת אותה לפני סוף הנקה - היא מייד צורחת.
כשאני מניחה אותה במיטה (שלה או שלנו לא חשוב) חצי ערה - מייד היא צורחת.
כשאני טופחת לה על הגב ומזמזמת לה - נחשי מה קורה.


ושתהייה בריאה אצלה צרחות זה צרחות!!

זה ממש קשה כי אני גם עצבנית יותר,לחוצה יותר ואוכלת יותר.....

אני לא מבינה למה שניה לפני שהיא נרדמת היא פתאום מתמתחת ובועטת כאילו היא לא רוצה לישון זה משגע!!

לא להשתגע קחו הדרכה ואורח רוח, כי זה ייקח זמן לפי מה שכבר יש לילדה בהרגלים הטובים והפחות...והיו אופטימיים!!! בסוף היא תישן!!!

קשה לי לענות לך משהו יותר ספציפי כי אני לא מכירה את המקרה לעומק וחסר לי הרבה מידע.
אני באמת חושבת שהדרכה אישית ולא בפורום תעזור לכם.

היא מתחילה לבכות ולהיכנס להתקף זעם כי היא מאוד עייפה אבל לא מצליחה להירדם, גם היא מתוסכלת.

אין לי ספק שהיא יכולה ללמוד לישון ולהירדם בעצמה ולהביא את השינה למקום הנעים והרגוע שהוא יכול להיות.