הרגלי שינת תינוקות

הבן שלי בן שנה+9. מגיל 5 חודשים ועד לפני כחודש נרדם עצמאית וישן כל הלילה מ-8 עד 7 בערך (אחרי מקלחת, בקבוק וסיפור). מאז שחזר לגן, יש רגרסיה רצינית. ההסתגלות בגן היא די קשה, למרות שזאת השנה השניה שלו באותה המסגרת וש-2/4 המטפלות המשיכות מהשנה שעברה וגם חצי מהילדים. הוא עדיין הוא בוכה בבקרים כשאני הולכת אבל כבר נרגע יחסית מהר. את שנת הצהריים שם הוא עדיין לא ישן כמו שצריך - אם כי יש שיפור. בלילה זה כבר סיפור אחר... אם פעם היינו מניחים אותו במיטה ופשוט יוצאים מהחדר, עכשיו זה כבר בלתי אפשרי. הוא מתחיל לבכות אם אני יוצאת מהחדר, אז אני יושבת על כורסא בחדר שלו, ואם אני מנסה לצאת לפני שהוא נרדם לגמרי הוא נעמד במיטה ומתחיל לבכות. גם אם אני מסבירה לו שאני בסלון ושאני עוד מעט אחזור, הוא ממשיך לבכות, עד שאני חוזרת, מרגיעה אותו ונשארת בחדר עד שהוא נרדם. בנוסף לזה, הוא התחיל להתעורר בלילה - בערך פעמיים (בסביבות 1 ובסביבות 4 - אם כי זה יכול להיות בכל שעה), וגם אז, אני צריכה לשבת איתו בחדר עד שהוא נרדם. הבעיה היא שזה יכול לקחת הרבה זמן כי הוא כל הזמן מתהפך ומתסתובב ומרים את הראש בכל כמה דקות לבדוק אם אני עדיין שם. ובסופו של דבר אני מוצאת את עצמי ישנה על הרצפה בחדר שלו כי אני נרדמת שם מרוב עייפות. לפעמים הוא גם מתיישב או נעמד ולא מוכן לחזור לישון ואז זה בכלל לוקח המון זמן.
הצילו!

היי,

הרבה פעמים כניסה לגן מובילה לסוג של רגרסיה כיון שגם יש כאן משהו רגשי מאוד (התנתקות מההורים לכמה שעות, כשהוא עדיין צריך להסתגל לרעיון שאתם גם חוזרים) וגם חוויות חדשות בבוקר, חברים ומטפלות שהוא עדיין לא מכיר וכו'..
בנוסף, יש כאן גם עניין של עייפות יתר כי כפי שציינת הוא עדיין לא ישן כמו שצריך בצהריים.
לגבי העייפות, עד שהוא יחזור לישון שנת צהריים מלאה כדאי להקדים לו את שנת הלילה, גם זה משפיע על יקיצות.
לגבי הצורך שלו לראות אותך, אם את מרגישה צורך בזה, אפשר להחזיר לו את הביטחון ולאפשר לו שתשבי לידו עד שהוא נרדם במשך כמה לילות. אבל ברגע שאת חושבת שהוא כבר יכול לחזור לשגרה אז לצאת מהחדר ולהרדים בדיוק כמו קודם. להמשיך תמיד לחזור אליו כשהוא בוכה- להרגיע וכשהוא רגוע לצאת שוב. בכל פעם שבסופו של דבר "תשברי" ותחזרי לשבת לידו הוא ימשיך יותר לבכות ולהאריך את ההרדמות. היי ברורה והחלטית.