הרגלי שינת תינוקות

שלום,
הבת המתוקה שלי בת שנה וחודשיים פיתחה את הטקס הקבוע של הרדמה רגועה-אני יוצאת מהחדר-היא קמה וזורקת את המוצץ-אני נותנת לה לבכות "שתסבול קצת" כדי שלא תהנה מהמשחק-אני נכנסת ומביאה לה את המוצץ בענייניות בלי מילים ובלי קשר עין-היא נרגעת ושוב קמה ממשיכה לצרוח ועושה זאת שוב.
כשזה לא בצרחות זה בצחקוקים ונסיונות חייכניים למשוך את תשומת לבנו מהחדר שלה,ואנחנו מתעלמים. האם אנחנו פועלים נכון?
איך אפשר להכחיד זאת? היא עושה זאת גם בשנת צהריים וגם בערב.
תודה!

תמשיכו לגשת אליה כדי להרגיע את הבכי אבל ההתייחסות למוצץ צריכה להשתנות. לפעמים תנו לה מיד מוצץ, לפעמים תרגיעו אותה מבלי להתייחס למוצץ ורק אח"כ תנו לה אותו וכו.. כך תשברו את הריטואל של זריקה-הרמה.
אם זה לא יעבוד הדבר הבא זה לא להתייחס כלל למוצץ ולא להחזיר לה אותו (אבל כן לגשת להרגיע את הבכי).