הרגלי שינת תינוקות

שלום,
אני אמא לתינוקת בת תשעה חודשים ולילד בן שנתיים ותשעה חודשים. בימים אלו בוקעות לה שיניים והוא עובר איזה משבר קטן של קנאה בה כי היא גדלה ומתחילה לעשות דברים חמודים ולגנוב לו קצת את ההצגה - זה מתבטא אצלו בגמגום שבא והולך, במצבי רוח קרביים תכופים, בעיות של הרגלי אכילה (מסרב לאכול ללא סיבה לעיתים קרובות - גם בגן) ובכך שהוא מתעורר בבכי לפחות 3 פעמים במשך הלילה ונודד למיטה שלנו למרות שבעבר הוא היה ישן ברציפות עד הבוקר ללא בעיה (הוא רגיל להירדם לבד ולישון במיטה שלו מגיל שנה וחצי בערך).
עד היום התינוקת שלי רגילה להירדם עליי או על אבא שלה ולהתעורר באמצע הלילה בבכי עד שאני מביאה אותה למיטה שלי ומניקה אותה לסרוגין עד הבוקר.

המצב הזה מתיש אותי מאוד וגם את בן-זוגי...ניסינו להניח אותה במיטה שלה בשעה קבועה כשהיא ערה ולשבת לידה בתקווה שתירגע ותירדם, זה לא הצליח עד כה למרות ששרנו לה, השמענו לה מוזיקה קלאסית מרגיעה ודיברנו איתה ברכות - גם התעלמות וסתם ישיבה ליד הלול שלה על כיסא לא הצליחה. יש לי 3 שאלות:

1. מה לעשות כשהיא לא מפסיקה לבכות במשך שעתיים ויותר למרות שהיא אחרי החלפת חיתול ובקבוק חלב וגם אמורה להיות עייפה (היא לא ישנה הרבה במשך היום - פחות משעה בדר"כ)? האם להרים אותה? כמה זמן מותר לתת לה לבכות בגילה בלי לגרום לנזק?
2. מה לעשות עם אחיה הגדול שמנסה לישון איתה בחדר אבל לא מצליח בגלל הבכי שלה ובו זמנית גם מקנא בכל תשומת הלב שמופנית פתאום כלפיה ולכן מפריע, יוצא מהמיטה ומנסה לקבל יחס?
3. גם אחרי שהיא סוף סוף נרדמת בלול שלה (אחרי שעות של בכי), מה לעשות אם היא מתעוררת בבכי באמצע הלילה? להרים אותה? לא להרים אותה? ואיך להתמודד עם זה כשאחיה הגדול ישן בחדר? איך אפשר להגן עליו מהרעש שהיא עושה ולאפשר לו לישון ללא הפרעות?

בתודה רבה מראש,
זוג הורים מותשים

הי,
ראשית לגבי בנך הבוגר, גמגום זו תופעה מוכרת בקרב ילדים בגילו ולאו דווקא בגלל משבר אח אלא פעמים רבות בגלל שזה גיל מעבר כזה שבו המחשבות רצות מהר מדי (כי הוא ספג הרבה דברים מאז נולד מבחינת ידע) אבל חלה ההתפתחות הורבלית והוא יודע מה רוצה לומר אבל לא יוצא טוב....
לגבי השינה שלו, חשוב לדעת האם באמת באמת לפני כן היה נרדם בקלות בשעה סבירה (לא יאוחר משמונה-שמונה וחצי) ולבד ללא נוכחות או כל תלות אחרת (בקבוק, מוצץ...) כי לרוב רגרסיות כאלו קורות כשהיתה תלות קיימת קודם לכן, אם אכן היתה אז יש ללמדו ממש מההתחלה הירדמות עצמאית ואם לא אז פשוט לחזור מיד לדפוס הקודם ולומר כי אין יותר לעבור למיטה של ההורים ולהחזירו בכל פעם, זה יעבוד תוך כמה ימים (בתנאי שבאמת לא היתה שום תלות קודם לכן)
לגבי ביתך, נראה שהיא ממש צריכה לעבור תהליך מההתחלה כולל של הרגלי השינה שלה מהשלב הראשון (התיידדות עם המיטה)
1. לגבי הבכי, שעתיים זה המון, זה אומר שאו שהיא בעייפות יתר (ואז השכיבו אותה מוקדם יותר) או שבמשך ההשכבה היו המון בלבולים (ניסיון להשכבה ושוב בקבוק ואולי החלפה בינך לבן זוגך, החלפת טיטול באמצע התהליך ועוד...) או שהיא כבר רוויית ניסיונות, כלומר עשיתם הרבה ניסיונות וויתרתם וזה מבלבל אותה.
תהליך ברור ונכון לא אמור לקחת לפחות בפעם הראשונה יותר מ30-40 דקות בהשכבה הראשונית. לגבי ההיענות לבכי, אני בעד להיענות מייד ותמיד ולא להשאירה בוכה במיטה כי המטרה שלנו בתהליך זה לא רק שהיא תלמד להירדם עצמאית ותישן כל הלילה אלא גם שההקשר שלה עם שינה יהיה חיובי.
2. ראשית, צריך לראות אם גם אצלו יש מה לטפל מבחינת אופן ההרדמה ואם כן אז לטפל במקביל ואם לא אז פשוט לשתף אותו בתהליך ולספר לו שאתם רוצים ללמד אותה לישון כמוהו. אפשר גם להפריד את טקס השינה ולהשכיבה מוקדם יותר ולומר לו כי אחרי שתירדם יהיה לכם זמן איכות איתו, כך אני עושה ברוב התהליכים שאני עוברת עם הורים לשני ילדים.
3. כמו שכתבתי קודם, תמיד להיענות ולא להשאירה בוכה במיטה. לגבי אחיה הגדול, ילד שיודע באמת הירדמות עצמאית ואין לו בעיות שינה ולא היו לו, לא אמור להתעורר וגם אם מתעורר יודע לחזור לישון לבד.
יכול להיות שגם אצלו יש קצת עבודה, אני לא מכירה את המקרה אבל נשמע שאתם צריכים לעשות עבודה ללימוד הרגלי שינה עם שניהם,
בהצלחה,
גנית