הרגלי שינת תינוקות

שלום! בני בן שנתיים וחצי, מגיל צעיר יודע להרדם עצמאית ולא מתעורר בלילה. לפני מספר חודשים עבר ממיטת תינוק למיטת נוער. המעבר עבר בסדר גמור. הבהרנו שלא יורדים מהמיטה וזה אכן כך. אנחנו עורכים טקס שינה הכולל סיפור, אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר. בהתחלה זה עבד טוב אך כעת ההשכבות אורכות הרבה זמן, הוא מושך זמן, יורד מהמיטה, מוצא תירוצים לקרוא לנו (יש לי פיפי/קקי - אני לא יכולה להתעלם...) והשכבה לישון יכולה להתארך עד כשלושת רבעי שעה. אנחנו לא מדברים וחוזרים כל הזמן על משפט קבוע ״עכשיו הולכים לישון, לא מדברים עכשיו״ וזה לא עובד. מה עושים? תודה מראש!

בעקרון, למעט שירותים את שאר הדברים אין צורך לתת לו. במידה ואין לו שום רווח מהבקשות האלה והמסר הוא ברור שעכשיו הולכים לישון (לא רק במילים אלא גם בהתנהלות שלכם ובאסרטיביות) אז אין לו סיבה להמשיך בזה.
הייתי בודקת גם האם המסר אכן עובר בצורה ברורה והוא אינו מקבל דבר (גם לא למשל עוד נשיקה וחיבוקים אחרי השירותים או כשמחזירים אותו למיטה וכו..)
במידה ואין "רווח" הייתי בודקת מחדש את שעת השינה. האם הוא אולי אינו עייף או מה קורה בסופי שבוע בשנת הצהריים שאולי משפיעה על ההרדמה.

תודה עינת! מה בשנת הצהריים יכול להשפיע על ההשכבה? בימי חול הוא ישן בגן מאחת וחצי-שתיים עד שלוש. המטפלות אומרות שהוא מתעורר לבד. בעוד שבבית כשישן צהריים הוא יכול לישון שלוש שעות בכיף. לי יש חשש שאולי שנת הצהריים בגן אינה מספיקה לו.
תודה שוב!

השאלה האם יש הבדל בין ההרדמות.
במידה ובסופי שבוע ההרדמות טובות יותר אז בהחלט נראה ששנת הצהריים אינה מספיקה לו וכשהוא מגיע עייף מדי אז קשה לו יותר להירדם. אם זה המצב אז כדאי דווקא להקדים את השינה.
אם הפוף, באמצע שבוע קל יותר מאשר בסופי שבוע אז ייתכן ו3 שעות זה יותר מדי עבורו.