הורים לתינוקות

שלום לך
זה כמעט שנתיים שאני סבתא לתינוקת מדהימה. אני נהנית מאוד מתחושת הסבתאות, זה מחזיר אותי להיות קצת אמא מחדש, אבל משום מה אין לי בטחון.... אני נקרעת בין הרצון "לגדל " אותה בדרכי לבין ההבנה שלה אמא משלה. היכן הגבולות? הרי יש לי הרבה נסיון חיים ורצון עז לתרום אותו להורים הטריים לטובת התינוקת המקסימה הזו.

היי ,אני כל כך יכולה להבין אותך ,את התחושות והרצון העז לתת מעצמך ידע וניסיון וגישה אחרת ואולי להגשים את כל מה שלא עשית עם ילדייך אבל.... את לא האמא של הילדה גם להורים יש זכות לנסות לחוות להתבלבל ואולי גם לטעות אז איך ניתן לגשר על הפערים או בכל זאת להוות תרומה משמעותית ??? אני מציעה לשוחח עם ההורים לראות אם הם מעוניינים בכלל לקבל ממך עצה או ללמוד ממך ,ניתן גם להפגש עם הנכדה יום קבוע בשבוע שבו תתניעי אותה תני לה מעצמך ,העניקי לה ביטחון לדוגמא :אני זוכרת שסבתא שלי הייתה משחקת איתי משחקי דמיון והיינו ממציאות שירים ושפות וזה הדרך שלה הייתה להעשיר את העולם הרגשי שלי ,היום אני סופרת וכותבת וזה בזכותה ,אחותי מגדלת את ילדיה לבד לא תמיד אני מסכימה עם אופן הגידול אז 1 לשבוע אני לוקחת את האחיינים שלי לקבל מוטיבציה לעורר מודעות להקשיב זה עושה לי נהדר וגם להם ,נסי למצוא שביל זהב שיתאים גם לך וגם להם בהצלחה סיגל מיכאלי