אורי מנשה
הולדת אורי מנשה (סיפור 2)
הולדת אורי מנשה (סיפור 2)
ליאת 32

זו הפעם השלישית שאני כותבת כי הקודמים נעלמו באמצע הכתיבה :-(
הלידה של אורי התחילה בירידת מים בשעה 5:30 לפנות בוקר, החשש הגדול ביותר שלי לפני הלידה היה שיפקעו לי המים על המזרן היקר שלי שמותאם לפריצת הדיסק שלי, וכידוע - מרפי אף פעם לא מאכזב ובזמן השינה שמעתי "פאק" כמו פקק של שמפניה וזינקתי מהמיטה כמו נמרה, ושתבינו, בשבועות האחרונים להריון נזקקתי לעזרה כדי להסתובב מצד לצד..
לפחות אני יכולה לבשר - למזרון שלום!
כמו כל זוג מתלהב בלידה ראשונה התלבשנו מהר, הערנו את כל העולם והגענו לחדר לידה בשעה 7:00 בבוקר, שם אישרו לנו שאכן יש ירידת מים ופתיחה של ..... 1.5 ס"מ, חייכו אלי בנימוס, הקצו לי מיטה בקבלה ואמרו לי שיש לי עוד זמן. ביינתים הגיעו ההורים שלי, חמי וחמותי ואפילו אחי וחברה שלו, רק היו חסרים פיצוחים והכל היה מושלם.
בשעה 10:00 בדקו אותי שוב ו..... 1.5 ס"מ. חמי החליט לחזור למרכז וללכת לעבודה והספיק לחזור לירושלים ומה שהשתנה אצלי זה זירוז, אפידורל רציף שיכולתי ללחוץ על כפתור כל פעם שרציתי תוספת והכי חשוב - העבירו אותי לחדר לידה, אז לפחות היה נוח לאורחים, אבל מה - פתאום הם הרגישו שהם רעבים, אז הם פתחו שולחן והביאו פיתות עם שניצל וסלטים ושכחו שאני עדיין בהריון ויש לי אף, אבל אסור לי לאכול..
בסביבות 23:00 בערב המיילדת חאמרה לכולהם שאני אלד מחר, סירבה לבדוק אותי לבקשתה של אמי מחשש לזיהום וכולם כמו ילדים טובים נסעו הביתה.
בשעה 24:00 הרגשתי לחץ בבטן, שאלתי את המיילדת אם זה בסדר, מיד היא באה לבדוק, שאלתי בסקרנות כמה פתיחה יש והיא ענתה, איזה פתיחה - הראש בחוץ, אם תלחצי חזק תהיי מהר אמא.ורצה להכין ערכת לידה שלא הכינה מראש כי הרי אני צריכה ללדת מחר ואני שלדאבוני הרב לא עברתי קורס הכנה ללידה עשיתי כדבריה, לחצתי חזק בלי לדעת אם אני בציר או לא וגרמתי לעצמי צניחה של רצפת האגן, כשחזרה היא חתכה אותי, זכיתי לראות את זה כי היא כן הספיקה לשים מולי מראה ענקית, ותוך 3 לחיצות אורי יצא, דקה אח"כ בעוד אנחנו מתלהבים מאורי ומצלמים תמונות ראשונות יצאה גם השליה, אבל אני לא הפסקתי לדמם ופתאום הראיה שלי התערפלה והתחלתי לראות שחור אז המיילדת נתנה לי מים שקצת עזרו ואז הגיעה הרופאה לתפור אותי תוך כדי דימום ושוב הראיה שלי התערפלה והרופאה מיד שמה עליי מסכת חמצן אבל הפעם איבדתי את ההכרה, כשהתעוררתי עמדה מולי אשה בירוק שאמרה שהיא המרדימה ושמכניסים אותי לחדר ניתוח כדי לבצע גרידה ולראות למה אני לא מפסיקה לדמם, כשהעבירו אותי ממיטת חדר הלידה למיטת חדר הניתוח הספקתי לראות שכל המיטה אדומה, בעלי אמר לי שלא ראיתי את הרצפה... מסתבר שאיבדתי 1.5 ליטר דם. כשהובילו אותי לחדר ניתוח וראיתי את כל האורות חולפים מהר, הרגשתי בסרט. מכיוון שאני רגישה לחומר הרדמה הרגיל הרדימו אותי עם מסיכה והרגשתי שאני נחנקת, כשהתעוררתי מיד הקאתי ושאלתי איפה התינוק שלי, אמרו לי שהוא בתינוקיה והכל בסדר, הפסקתי לדמם ותפרו אותי עם תפרים שהיו אמורים להנמס אחרי חודש, אך האחרונים שבהם נמסו אחרי חודשיים וחודשיים הייתי ממש סמרטוטית.
לקראת 5:00 לפנות בוקר העבירו אותי למחלקה לחדר של ביות, למרות שלא הייתי יכולה לטפל בעצמי ובטח שלא בתינוק קטן, ביקשתי ללכת לשירותים ואחות ליוותה אותי לשם והלכה, פתאום הרגשתי שוב את ההרגשה המוכרת של איבוד הכרה ובשניה האחרונה משכתי את כפתור המצוקה, מיד הגיעה אחות עם כיסא משרדי על גלגלים, דחפה את הראש שלי למטה וכשהתאוששתי העבירה אותי ככה למיטה וסוף סוף הבינו שעדיף שאורי יהיה כרגע בתינוקיה ולקחו אותו לשם.

לעדכונים, הפתעות ופרסים, חפשו אותנו בפייסבוק

אהבתם את הכתבה? תרצו לקשר אליה מאתרכם? הוסיפו את הקוד הבא:

<a href='https://www.karusela.co.il/posts/sipur/41/276-הולדת-אורי-מנשהסיפור-2'>הולדת אורי מנשה (סיפור 2)</a>

סגור לתגובות


אין תגובות
נורית שנקר סטודיו לצילום (נורית שנקר)
נורית שנקר סטודיו לצילום
יניב שמן צלם הריון (יניב שמן)
יניב שמן צלם הריון
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית (מזי לבל לרנר)
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית