23:35, 16/7/09, יום חמישי
3235 גרם של מתיקות
23:35, 16/7/09, יום חמישי
23:35, 16/7/09, יום חמישי
אסתי

הסיפור שלך, נסיך שלי, מתחיל בשבוע 19. הדבר שממנו שמרנו הגיע- צירים מוקדמים. אך להבדיל מההיריון של אחותך הגדולה, אצלך לא הייתה פתיחה ומחיקה כי שמרנו ממש מהתחלה. בשבוע 27 נכנסתי לשמירת הריון בבית ומכאן פעם בשבוע ביקורת בלישנסקי.


ביום שלישי, 14/7/09, הגענו לביקורת בלישנסקי, הדופק שלך ירד במקביל לצירים- נשלחתי לבית חולים שם המוניטור היה מצוין- נשלחתי הביתה.


ביום חמישי, 16/7 (38+1), שוב ביקורת בלישנסקי, שוב ירידות בדופק אבל בקושי צירים. הערכת משקל מראה 3300 גר'. שני רופאים מתייעצים בניהם ומחליטים- חייבים ליילד כי מפחדים עלייך.


אני בחששות איומות, לא רוצה ללחוץ עליך, ואולי אינך מוכן עדיין, אבל אין ברירה. מזעיקה את אבא שלך ואת הילה- הדולה המקסימה שלנו.


עם פתיחה של 2.5 ומחיקה של 80%, נכנסת לחדר לידה בשעה 15:57. מתרוקנת, מתקלחת, מצטלמת, מעבירה את הזמן בחזרה על תוכנית הלידה עם אבא והילה. נכנסת מילדת מתוקה בשם טטיאנה שמבטיחה לי לזרום עם תוכנית הלידה וכבר מכניסה כמה אביזרים לחדר.


ב- 16:45 פוקעים לי את המים ומחברים אותך לניטור פנימי. מיד אח"כ אני מתחילה לרעוד ובמקביל הדופק שלך יורד. אני מקבלת חמצן ושנינו מתייצבים. מתחילים תרגולים על המיטה, עיסויים ונקודות לחיצה. רואים טלוויזיה וצוחקים.


ב- 18:15 קוראת למיילדת ומבקשת לרדת לשירותים. בדיקה מראה 3.5-4 ס"מ ומחיקה 80%. אחרי שירותים מתרגלים על כדור, בהליכה ובתנועה.


הרופא נכנס מדי פעם ומנסה לשכנע אותי לקבל פיטוצין- אני בפירוש לא מסכימה בטענה שאין סכנה, לא לי ולא לך.


תוך כדי תרגולים מרגישה צורך להתרוקנות במקביל לציר, קוראים למיילדת שמעלה אותי למיטה ומסתבר שזה לא התרוקנות זה אתה. אבל הפתיחה רק 5, בקושי מתקדמים.


הילה עוזבת אותי ואת אבא לבד, אנחנו מנסים לזרז את הצירים בדרכים נעימות יותר.. זה בהחלט עוזר ואפילו מבקשת להתחבר לטנס. הילה חוזרת ואנחנו מתחברים. אין צורך אפילו ללחוץ כשיש ציר, הוא עוזר גם ככה.


נשארתי במיטה והמשכנו תרגולים ועיסויים בשכיבה. ושוב רצון לשירותים, אבל לפני כן- בדיקה- 5 ס"מ, מחיקה 90%. מה??? איך??? למה??? בשעה נשארנו אותו הדבר??? אז נכון שהצוואר עבר למרכז והראש ירד לספינה 1-....אוףףףףף


שוב תרגולים על כדור, הליכות. הצירים מתגברים וכל ציר אני נשענת על המיטה ומניעה אגן. מפעילה מדי פעם את הטנס. בשלב מסוים מסתכלת עליו ורואה שהוא לא עובד. עכשיו נגמרו הסוללות??? הילה מסדרת את הסוללות ואני זוכה לעוד כמה רגעי חסד.


התחלתי להתעייף, עליתי למיטה עם רצון לדחוף, המיילדת בדקה ואמרה שלנסות להתאפק בינתיים. את הצירים העברתי בתנוחת שש על המיטה, עזר לי מאוד גם בשילוב עם הטנס, במקביל אבא והילה עיסו את הגב והרגיעו את הכאב. אך גם בתנוחה זו התעייפתי. עברתי לשכיבה, את הצירים העברתי על הצד ונחתי על הגב. בבדיקה של המיילדת, הראש כבר היה קרוב אבל הפתיחה רק 7. בעזרת שמן שקדים, בכל ציר, היא עזרה לפתיחה. לאחר מכן קיבלתי הוראה לדחוף כשמרגישה צורך.


23:00- החלפת משמרות,מיילדת ורופאה נכנסות לחדר ורואות אותי דוחפת, בודקות במחשב- פתיחה 7, מייד מצוות עלי להפסיק לדחוף...אבל לפני כן קיבלתי הוראה אחרת. לא הייתי מסוגלת להפסיק. הרופאה בדקה ואמרה שאכן הראש כאן. זה בסדר, אפשר לדחוף.


פתאום מרגישה צריבה נוראית, שרפה. אני צורחת...הדולה המקסימה שלי מצלצלת ובמקביל יוצאת למסדרון וקוראת להם (ומקבלת נזיפה על כך). אני צורחת ששורף לי, למה הם לא באים? למה דווקא עכשיו יש החלפת משמרות??? איזו הרגשה נוראית..


נכנסת המיילדת החדשה ובזמן ציר מכניסה את היד, אני מתקפלת וסוגרת רגליים מבקשת שתפסיק. הרופאה שוב נכנסת לחדר, נותנת לי להרגיש שהראש ממש כאן, שמה מולי את המראה ומבקשת ממני לשתף פעולה, אחרת הראש יתקע.


בנשיכת שפתיים מעבירה כמה צירים עם ידה של המיילדת בפנים והנה הראש יוצא, עוד דחיפה קטנה וכולו בחוץ.


בשעה 23:20 המתוק שלי בחוץ, הנה אתה עלי. חתיכת החבל נעשתה כמה דקות אחרי כן.


ניסיתי להניק, צד ימין היה קשה לך עברתי לצד שמאל..לקח לך זמן אבל הצלחת, אחרי 10 דקות השלייה כבר בחוץ. כולנו מתמוגגים ממך, מצטלמים. אתה אוכל יפה.


המיילדת יצאה מהחדר וחזרה עם תגבור: מיילדות נוספות, 2 רופאות, שני סניטרים, ומרדימה: יש חשש שנשאר חלק מהשלייה ברחם. בלי לשים לב, אני חותמת על טופס הסכמה להרדמה מלאה. אתה נלקח ממני...


מובילים אותי לחדר ניתוח, כולי רועדת. מחברים אותי למכשירים ואני שוקעת...מתעוררת בדרך לחדר ההתאוששות ומבקשת את המשפחה שלי. נראה נצח עד שכולם מופיעים בדלת בהרכב מלא- כל כך מחמם את הלב. לאחר שעה וחצי עוברת למחלקה. בסופו של דבר, ברחם היו רק קרישי דם.


רוצה להגיד בראש ובראשונה תודה לדולה המקסימה שלי, שליוותה אותנו בלידה. בלעדיה לא היינו מצליחים, בלעדיה לא היינו מגשימים את החלום של לידה טבעית. נתת לי ולברק את הכוח לעבור את החוויה המדהימה הזו- חוויה מתקנת. כל מי ששואל אותי איך הייתה הלידה, אני עונה מדהימה ויודעת שזה בזכותך.


בעלי היקר, אנחנו הורים לשניים. תודה שהגשמת לי את החלום. תודה על הנסיכה והנסיך שלנו. תודה על התמיכה, תודה על ההבנה וסליחה על כל הפעמים שפגעתי.


שחר, מתוקה שלי, את אחות גדולה עכשיו, נכנסת לתפקיד כאילו תמיד הוא היה שם. את אמנם רק בת 4 אבל הפידבקים ממך במהלך ההיריון, העזרה וההבנה שאמא לא יכולה. נכנסת לתפקיד כל כך בטבעיות. סליחה עם החסרתי ממך בתהליך הזה. אוהבת אותך מאוד.


עשיתי את זה...ילדתי לידה טבעית...עשיתי את זה!!! בלי קרעים או חתכים מיותרים...

לעדכונים, הפתעות ופרסים, חפשו אותנו בפייסבוק

אהבתם את הכתבה? תרצו לקשר אליה מאתרכם? הוסיפו את הקוד הבא:

<a href='https://www.karusela.co.il/posts/sipur/53/254-23-35-16-7-09-יום-חמישי'>23:35, 16/7/09, יום חמישי</a>

סגור לתגובות


אין תגובות
יניב שמן צלם הריון (יניב שמן)
יניב שמן צלם הריון
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית (מזי לבל לרנר)
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית
יניב שמן צלם הריון (יניב שמן)
יניב שמן צלם הריון
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית (מזי לבל לרנר)
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית