התפתחות תינוקות

שמחה שהגעתי לכאן, את עונה ברצינות ובפירוט לכל אחת. יפה:)
הקטנה שלי בת 7 חודשים ולפי מה שקראתי על התפתחות לגילה,היא לא ממש מפותחת. מבחינה מילולית,זחילה,ועוד כמה דברים.
היא מתהפכת לשני הצצדים,מרימה את הטוסיק,מסתובבת כמו מחוג,דוחפת את עצמה אחורה,מושיטה ידיים לחפצים, היא גם חושבת שהיא ממריאה ועושה את 'תנוחת האוירון', לפי מה שקראתי זה מעכב את הזחילה. זה נכון? ואם כן מה עושים?
דבר שני, מבחינה מילולית היא עדיין לא אומרת 2 הברות, לא בה בה, לא גה גה, לא דה דה..נאדה :)
היא עדיין לא יושבת לבד, אני מושיבה אותה על המיטה והיא תוך שניות נופלת על הגב.
משחקת איתה 'קוקו', ידיים למעלה, 10 אצבעות וחוץ מלחייך ולצעוק בהתלהבות אין שום 'הוכחה' שהיא לומדת.
אני רואה תינוקות בגילה פחות או יותר שעושים ביי ביי, מצביעים על אור, מכסים עצמם עם שמיכה ברגע ששומעים 'קוקו', עומדים, מתיישבים ואני תוהה למה הקטנה שלי לא מתפתחת כמו שצריך לגילה? מה עושים? בכלל,מה ההתפתחות 'התקינה' לגיל הזה?
אוי,יצא ארוך, סליחה
ותודה מראש על תשובתך
:-)

בוקר טוב לאמא של אליה!
תודה רבה על המחמאה ואנסה לענות לך גם בפירוט.

ראשית, אתחיל עם מה שאני אומרת תמיד –
תינוקות רוכשים את ההתפתחות המוטורית שלהם באותו הסדר (זחילה לפני ישיבה וכו') אך קצב ההתפתחות שונה מתינוק לתינוק ומושפע מאוד מגורמים שונים (אופי, סביבה).
פערים של כמה שבועות בשלבי ההתפתחות הם נורמאליים לחלוטין !

שנית – תנוחת האווירון לא מעכבת זחילה, אלא אם ישנה אקסטנציה מוגברת בגב שיוצרת תבנית תנועתית נוקשה יחסית המאופיינת בהקשתה של הגב , כיווץ בשכמות , ידיים מופנות לצדדים ומרפקים רחוקים מקו האמצע של הגוף וקושי בערסול ובהבאת הגוף למצב של כפיפה עוברית.
אם האווירון מתקשה " לנחות " , או ישנה הישענות על כפות הידיים בעוד המרפקים הישרים נשארים באוויר ואינם "זוכרים" שאפשר גם להתכופף ולנוח על המשטח – צריך ללמד את אליה איך לעשות זאת בעזרת הרמת הרגליים והאגן בשכיבה על הגב שמסייעים לגב להתארך ולהתעגל ותרגילים נוספים שאם זה המצב ותרצי, אתן לך.

לגבי הישיבה, לתינוק שמושב טרם זמנו אין בדרך כלל יכולת להיחלץ ממצב הישיבה בעצמו אלא ע"י הסתייעות במבוגר או ע"י נפילה ארצה . מה שגורם לתסכול רב אצל התינוק.
אחרי שתינוקות מתרגלים לתנוחת הישיבה אינם מוכנים יותר לבלות חלק מזמנם בשכיבה על הגב או הבטן. כתוצאה מכך נפגמת ההתפתחות המוטורית שלהם והם עלולים לדלג על שלבים התפתחותיים חשובים כגון שלב הזחילה.
לכן – חכי עם זה ואל תושיבי את אליה, זה יגיע אחרי הזחילה.

גם לגבי ה"קוקו" האור והביי ביי – זה עניין של למידה – וגם כאן תני לה את הזמן, תמשיכי ללמד וזה יגיע.

לגבי התפתחות מתאימה לגיל זה - אבקש שתיכנסי לתשובותיי כאן בפורום (צירפתי מטה) בעניין התפתחות מוטורית והתפתחות שפה וחפשי את הגיל המתאים לאליה.

https://www.karusela.co.il/forum/91/436-איך-לדעת-שהתינוק-מתפתח-בקצב-נכון

https://www.karusela.co.il/forum/91/543-הילד-לא-מדבר

לא ראיתי את אליה וקשה לענות, אני מאוד מקווה שעזרתי לך, אם את בכל זאת מאוד מוטרדת, את יכולה לבדוק אצל רופא התפתחותי.

שבוע נפלא,
קרן

המפורטת.
אמשיך לעקוב אחרי ההתפתחות ואם לא תיהיה התפתחות בזמן הקרוב אפנה לרופא התפתחותי לבדוק את המצב.
שאלה נוספת ברשותך :)
יכול להיות שבגיל 7 חודשים הקטנה שלי נזכרה שהיא אוהבת ידיים? אני שמה אותה על הריצפה כדי שתתחיל לזחול והיא מתחילה לבכות ולא מפסיקה עד שאני מרימה אותה. כך גם בעגלה, היא לא מפסיקה לבכות. אני מראה לה שאני לידה, מדברת אליה, וכלום. היא עדיין בהתקף הבכי. ממה זה נובע?
יכול להיות חרדת נטישה? העיניין הוא שגם כשאני לידה היא ממשיכה לבכות ונרגעת רק בידיים.. אציין שאף פעם לא הייתה רגילה לידיים..תמיד העסיקה את עצמה, נרדמה לבדה, הייתה בריצפה בלי בעיה, הייתה תינוקת נוחה..
מה עושים ?
אודה לך על תשובתך :-)

היי לך שוב,
אני מעתיקה לך תשובה שלי לשאלה דומה, מתנצלת ששוב אני מפנה לתשובה קודמת, אבל זו בדיוק התשובה לשאלתך וכך את רואה, שיש עוד המון כמוך :)
והכי חשוב בסיכומו של דבר, מאחר וציינת שזה קורה גם ממש כשאת על ידה - דברי איתה, הסבירי לה שאת לידה, שאת כאן, שאת לא הולכת לשום מקום...
הנה התשובה, אם תרצי להיכנס גם לשאלה, קבלי:

https://www.karusela.co.il/forum/91/687-בת-7-חודשים-עם-חרדת-נטישה

בוקר טוב,

כפי שצינת , בתך מתחילה לפתח חרדת נטישה, תופעה מוכרת וידועה בגילאים האלה, נורמלית ובריאה.
חרדת נטישה היא שלב התפתחותי טבעי אצל תינוקות ומופיעה בטווח הגילים שבין שבעה חודשים עד גיל שנה פחות או יותר. זהו שלב בהתפתחות הקוגניטיבית של הפעוט המהווה פחד ראשוני ובסיסי שהתינוק חווה בשלב שרמת ההבנה שלו לגבי הסביבה עדיין נמוכה: הוא רק מתחיל להבין שההורים הם הדמויות הקבועות והמשמעותיות בחייו, וכאשר הם אינם נמצאים לידו הוא מרגיש בחסרונם. התופעה נובעת מפחד בסיסי שקיים אצל התינוק מפני האפשרות שהוריו, המספקים עבורו את צרכיו הבסיסיים, ייעלמו.
בשלב זה בהתפתחותו, לתינוק אין עדיין מושג זמן מגובש, ולכן כמה דקות נראות לו כפרק זמן ארוך מאוד (לכן זה קורה גם כשאתם בחדר ליד). חרדת הנטישה, כשלב התפתחותי תקין, מסמלת את תחילת דרכו של התינוק לעצמאות ונפרדות מההורים. בשלב הזה הוא מגיע להכרה שהוריו אינם נמצאים לידו כל הזמן.
בשלב זה הילד מתחיל לפתח העדפה ברורה לדמויות המשמעותיות על פני זרים. הוא מבין שיש דמויות קבועות בחייו, דמויות שגורמות לו להרגיש טוב והיה רוצה שיהיו סביבו. חשוב לזכור כי רמת ההבנה של התינוק עדיין נמוכה ובעקבותיה גם תחושת הביטחון בהיותו תלוי באופן מוחלט באחרים. אך טבעי הוא שיחוש חוסר ביטחון כאשר דמויות משמעותיות בחייו הולכות או שמגיע אדם זר לו.
בינתיים נסו להקנות לבתכם בטחון, אמון, קביעות והמשכיות. ילד שnרגיש שהדברים הקורים בעולמו הם צפויים יהיה רגוע, לכן אל תעלמו בחשאי – הכינו את הקטנה לפרידה, תנו לה מידע לאן אתם הולכים, מתי תחזרו. למרות שבגיל זה עדיין לא רוכשים שפה, הם מסוגלים לקלוט את טון הדברים, ואת המסר המרגיע והאמין שלכם.
אפשר לשחק משחקים שיצרו תחושת צפי ובטחון: אפשר לכסות חפצים ולהרים את הכיסוי כדי לראות שהם נמצאים ולא קרה דבר - “קוקו" (כיסוי הפנים וגילויים) הוא משחק יעיל למדי, משחקי מחבואים וכיו"צ.
חשוב לחבק ולנשק לפני ש"עוזבים", הבטיחו לה שתחזרו.
חשוב לא להתמהמה כדי שלא תחשוב שאתם מפקפקים ביכולת שלה להתגבר על חרדת הנטישה.

בהצלחה!