התפתחות תינוקות

שלום רב,
בני בן 3.6 ועדיין לא גמול מחיתולים.

הנושא לא ממש מעניין אותו.. מעדיף לשחק ושלא יפריעו לו. לעיתים לפני אמבטיה הוא יושב על האסלה או על הסיר , מעין משחק ולא יוצא דבר. אנו פועלים לפי הגרסה כי אין ללחוץ על הילד, וכמובן לא להעביר לו הלחץ שלנו . וכאשר הוא ירצה , וזה יגיע ממנו זה יצליח. אני לאחרונה שומעת יותר ויותר דעות שונות, המדברות על כך כי כמו שאנו מחליטים בנושאים אחרים , כך גם בנושא זה עלינו להחליט עבורו כי עליו לעשות בשירותים.

אין לי מושג מה נכון ואיך עוזרים לו להבין כי כדאי לעשות בשירותים.

האם לתת לו בבית להיות עם תחתונים ומכנסיים כדי שירגיש את הרטיבות הלא נעימה ? אולי בסוף ירגיש שיותר נוח לעשות בשירותים? האם בגן להמשיך לשלוח אותו עם חיתול, ורק כשיצליח בבית נעבור גם בגן לתחתונים ?

אנו כל העת משתדלים לתת חיזוקים חיוביים בכל תחום כשמתנהג כבוגר ועצמאי.

בתחילת השנה הקרובה עליו להיכנס לגן עירוני , ששם כמובן לא מחליפים חיתולים.

בני הוא אח לבת בת 6 , ילד מקסים, חברותי , עם בטחון עצמי רגיל... כרגע נמצא בכיתת בוגרים של מעון.(רוב הילדים שם גמולים).
תודה

בוקר טוב,
כותבת לך את מה שאני מייעצת לכל הורה ששואל אותי לגבי גמילה.
בגמילה מטיטולים לכל ילד קצב משלו. גמילה היא שלב התפתחותי כמו כל שלב התפתחותי וגם תהליך זה של גמילה, צריך להיעשות באופן המותאם להתפתחותו האינדיבידואלית והאישית של כל ילד.
לכן אני לא מאמינה בלתת לילד להיות עם תחתונים ומכנסיים לפני שהוא מוכן לכך.
חשוב מאד שהגמילה תיעשה מתוך דחף התפתחותי פנימי של הילד, ולא בכפייה, אחרת הילד עלול לחוש כי גזלו ממנו משהו והתהליך ייפגע. אני מציעה להסביר לבנך את תפקיד הסיר (בעזרת ספרים מתאימים) וגם ליצור שיטות יצירתיות שלכם, שיעזרו לה להבין באופן מוחשי את תהליך הגמילה. תני לו "להתיידד" עם הסיר שהוא פחות מאיים ומפחיד מאשר שירותים עבור רוב הילדים והראי לו (אולי עם עזרתו של אביו) לאט לאט איך עושים בשירותים, אני מבטיחה שזה יבוא.
כמובן שהשלב הראשון של הגמילה הוא ביום, לאחר מכן בלילה.
אל תהיי בלחץ ותראי שזה יבוא, הם מרגישים כל לחץ שלנו.

בהצלחה רבה!

בני גמול כבר שלושה חודשים כמעט. פיפי זה סבבה, בשמחה לשירותים.
עם הקקי יש אישיו שלא עובר... הקטני פשוט מפחד/חושש מעשיית הקקי.
במהלך היום עד 13:00 הוא לא עושה בגן. "שומר" לבית. לשמחתי ב-99% מהימים הוא מתרוקן ולא מתאפק כך שאין בעיית עצירות.
ברגע שיש לו קקי זה מתחיל ב- "אמא יש לי פיפי" הולכים לשירותים- אין פיפי אבל יש כיווצי טוסיק שאני רואה ומרגישה (בעמידה כמובן) ואז מתחילה סאגה- הולכים מלא פעמים ו/או "כואבת לי הבטן" ו/או "כואב לי הבולבול (?) ו/או "יש לי קקי" . זה אורך שעות.... בסופו של דבר אני נאלצת קצת להכריח אותו לא לקום ולהתרוקן. מייד כשמסיים אומר החמוד הזה "אמא, עכשיו נעים לי"...
אני כל כך מרחמת עליו....
מה לא עשינו וניסינו? מדבקות על האסלה (שקידמו מאוד את העניין אבל לא פתרו), ספרים וצעצועים, הבטחות והפתעות, חיבוקים ונישוקים, דיבורים והסברים....
בעלי אומר שכל קקי זה כמו לידה , ולצערי הוא צודק... אני כבר כל כך מרחמת על בני וכואבת את כאבו. זקוקה לטיפים/המלצות הכול ייתקבל בברכה

צהריים טובים,

איזה יופי שהוא גמול 3 חודשים!! כל הכבוד לו וכמובן לכם!!!
לשאלתך - יש לציין כי הפרידה מהקקי קשה יותר ומפחידה יותר מאשר הפרידה מהפיפי עבור ילדים רבים. עשיית קקי בסיר מספקת תחושה מוגנת יותר מאשר באסלת השירותים (שם לקקי יש יותר לאן ליפול/אפילו להיעלם עבורם וזה יותר מפחיד). מאד חשוב לאפשר את העשייה בסיר לכמה זמן שהילד יצטרך ולא לנסות ולהעביר מיד לשירותים. יש לתת לו להחליט איפה זה יותר בטוח עבורו.
מקווה שזה יעזור. בהמשך כמובן לעבור לאסלב בהדרגה

בהצלחה רבה!
קרן