הנקה

אז ילדת במזל טוב תינוק בריא וחזק ויפיפה. הגיע הזמן לנסות להניק אותו. אז מחזיקים את הראש של התינוק ביד אחת, את השד ביד השנייה, וברגע שהוא פותח את פיו הקטן צריך פשוט להצמיד אותו לפטמה ושיתחיל לינוק.

אז ילדת במזל טוב תינוק בריא וחזק ויפיפה. הגיע הזמן לנסות להניק אותו. את בטח כבר יודעת את התיאוריה של ההנקה מצויין, ומבינה את חשיבות חלב האם וההנקה בתקופת החיים הראשונה של התינוק (או הלא כל כך ראשונה, בכל זאת אפשר ורצוי להניק גם עד גיל שנה וחצי או שנתיים), ובשום פנים ואופן לא תתני לתינוק שלך להתקרב לתחליפי חלב מסוג כזה או אחר.

אוקיי, אז מחזיקים את הראש של התינוק ביד אחת, את השד ביד השנייה, וברגע שהוא פותח את פיו הקטן צריך פשוט להצמיד אותו לפטמה ושיתחיל לינוק. ואם היצור הקטן והמקסים הוא סרבן הנקה, או פשוט נרדם או מתעצבן אז צריך קצת להעיר אותו לדגדג לו קצת את הרגל או הלחי. כאן נשאלת השאלה שכל אמא שאלה (את עצמה או גם כמה אנשים אחרים) -  כמה ידיים אתם חושבים שיש לי? כמה ידיים צריך בשביל להצליח את המשימה הבלתי אפשרית הזו שאמורה להיות קלה, פשוטה וטבעית?

כשהקטן באמת בקטן, מיד אחרי הלידה, הוא בדרך כלל יונק כמו בולדוג. והכאב, אוי הכאב העצום, והפצעים המדממים בפטמות. את חושקת שיניים, נושכת שפתיים וממשיכה להניק למרות הכאב הנורא.

צריך להודות לאלוהים שהמציא את הפיורלן של מדלה, המשחה הצהובה שעושה פלאים לפטמות פצועות. זו שלא צריך לשטוף אותה ומביאה הקלה כמעט מידית לאיזורים הדואבים (עד ההנקה הבאה כמובן שבה שוב יפצע אותך הגור הקטן ותזעקי מכאב).

ישנן משחות נוספות, הידועה שבהן נקראת רפאל, אבל אותה צריך לשטוף, לכן מבחינתי היא לא באה בחשבון.

אחרי חודש הם לומדים לינוק כמו בני אדם. תפיסת הבולדוג מתרככת, ואת כבר התרגלת, ובעיקר הפטמות שלך התרגלו וכבר לא רגישות כמו פעם לפני חודש. מתחילה תקופה חדשה, תקופת הרנסנס של ההנקה, תקופה באמת מהנה. מהיום הזה ועד היום שבו תפסיקי להניק, לא משנה מתי זה יקרה, ההנקה הופכת לסבבה של דבר.

אני אישית הנקתי את הבת שלי עד גיל שנה ושלושה חודשים, ואם תשאלו אותי באמת יותר מדי. שמונה חודשים נראה לי סבבה לגמרי. התינוק כבר מתחיל לאכול אוכל של אנשים נורמליים, ואת כבר רוצה לצאת מהבית מדי פעם ולכן הוא חייב ללמוד מה עושים עם בקבוק. מערכת החיסון שלו כבר טובה יותר מאשר בתחילת דרכו, וההנקה של הלילה בדרך כלל לא משביעה אותו. הכי מציק - התינוק שלך גם לומד שלינוק זה סוג של משחק משעשע (בעיקר לתינוק, לא לאמא), אז גם כשהוא לא רעב הוא מחליט לינוק לפעמים איזה חצי דקה.

כשהבת שלי היתה קטנטנה, כשרק נולדה, היא היתה מקבלת בערב פעם אחת את מנת החלב שלה מבקבוק (חלב שאוב כמובן, לא להרים גבות בבקשה). וככה חודשיים שלמים היא הבינה מה עושים עם פטמת הסיליקון המוזרה הזו. אחר כך הפסקתי עם ההרגל הזה, וכשהיא היתה בת שמונה חודשים ורציתי ששוב תיקח בקבוק שילמתי את המחיר. הילדה לעסה כל פטמת סיליקון שהתקרבה לשפתיה, כאילו בכוונה להתריס "אני מזה לא מוכנה לאכול" (ובעברית פשוטה - את יכולה לצאת מהבית רק עד ההנקה הבאה). חודש שלם נלחמתי איתה, ואחרי חודש, תודה לאל, היא נשברה. בילד הבא אין שום ספק שבקבוק יגיע יותר מוקדם. כן, אני מכירה את כל הסיפורים של בלבול פטמות וכו', והאמת - פשוט לא מאמינה להם. כשהיא אכלה מבקבוק וגם ינקה היה נהדר, המלחמה של חודש שלם בגיל שמונה חודשים היתה הרבה יותר מעייפת.

הנקה זה עניין מסובך. יש לי חברות שהתינוקות שלהן לא עלו מספיק במשקל והיו חייבות להוסיף תחליב חלב ואחרות שסבלו מההנקה ברמה שהכניסה אותן אפילו לדכאון. לפעמים תחליף חלב הוא פתרון שעשוי דווקא להיות בריא יותר הן לתינוק והן לאימו. במקרה כזה מלחמה ארוכה על ההנקה (או על הנקה בלעדית) לא רק מיותרת, אלא גם עלולה להיות מסוכנת.

בקיצור, תניקי כמה שאת יכולה, או אפילו עדיף כמה שבא לך. החודשים הראשוניים קריטיים, החודשים הבאים פחות. הכי חשוב - שימי לב שהתינוק שלך עולה במשקל בצורה סבירה, מתפתח וגדל יפה. תינוק בריא הרבה יותר חשוב מכל עקרון שהוא.