כיצד נראה גידול תינוקות מנקודת מבטה של סבתא? הטור של יונה דורון הוא מקור להזדהות סבים אחרים ויש בו גם נקודות למחשבה עבור הורים לתינוקות.

דם זה לא מים
מה נכדים זוכרים?
הצעצוע שלא נשכח
חבר לעט - זוכרים דבר כזה?
צעצוע יקר
עם ילדים בפריז
כל ילד הוא אור
מה נכדים זוכרים?
יונה דורון

מסע אל הזיכרונות שלנו מהילדות

עליתי ארצה בגיל שלוש וחצי, עם הורי, סבי וסבתי. שנה שלמה גרנו, חמש נפשות, בחדר של מלון קטן. החדר הזה שימש לנו כחדר משפחה, חדר שינה ומטבח (בזכות הפרימוס!). לאחר מכן עברנו לדירה שכורה שהייתה כבר יותר מרווחת: חדר אחד להורי ולי, חדר לסבי וסבתי, מטבח ואפילו מרפסת קטנה.

סבי אהב אותי מאוד. הייתי נכדתו היחידה. בערבים נהג להושיב אותי על ברכיו, ללטף את ראשי ולספר לי סיפורים מרתקים. כאשר עמדתי לעלות לכיתה א', קנה לי מן הלירות המעטות שהרוויח, את הילקוט הראשון. זה היה ילקוט פשוט בצבע חום עם שני תאים גדולים. ילקוט של פעם.

הייתי מאוד גאה בילקוט החדש שלי. כל יום הייתי מכתיפה אותו על גבי ומסתובבת אתו בבית כמו "ילדה גדולה שעולה לכיתה א'"...סבי היה מתבונן בי וחיוך של חיבה בעיניו. למרבה הצער לא זכה לראות אותי כתלמידה ממש מאחר ולקראת סוף החופש הגדול - נפטר באופן פתאומי. הילקוט נשאר כמזכרת אהובה ממנו.

סבתי הייתה בשלנית מוכשרת. הזיכרונות שלי ממנה קשורים באוכל. הייתי ילדה מאוד רזה וסבתי דאגה לספק לי ויטמינים בכל דרך אפשרית. בקיץ הייתי נוסעת לים (כדי לקבל תאבון, ככה האמינו אז...) ובשובי הייתה מכינה לי כוס מלאה של מיץ עגבניות קר. הייתי גומעת אותו בשקיקה וחיוך של סיפוק היה עולה על שפתיה.

בנוסף לכך הייתה סבתי מכינה מעדן ששמו שרבט. חרוטה בזיכרוני תמונה בה עומדת סבתי קטנת הקומה והמלאה ליד הכיריים בידה כף עץ ארוכה והיא בוחשת, בסבלנות רבה, את תכולתו של סיר גדול. איני יודעת מה היו מרכיביו המדויקים של השרבט. בודאי שהיה בו סוכר, מאחר וטעמו היה מתוק. אפשר שלסוכר התלוו פירות מבושלים ומרוסקים, אפשר שנוספו להם גם שקדים או אגוזים טחונים. בודאי היו עוד מרכיבים במרקם העשיר והמרוכז הזה, שלאחר גמר בישולו הייתה סבתי מעבירה אותו לצנצנות גדולות ושקופות ומניחה אותן על השיש עד שיתקררו לחלוטין.

בימות הקיץ, בבוא אורחים לביתנו, היה השרבט הכיבוד האולטימטיבי. אמי הייתה מושיבה את האורחים בהול הגדול והמואר שלנו, סביב שולחן האוכל החום והגדול. אחר כך הייתה פותחת את שני החלונות ומסיטה את הוילונות, כדי שתכנס "רוח פרצים" לחדר. לאחר החלפת מספר מילות נימוס, היו אמי וסבתי ממהרות למטבח ואחריהן, כמובן, גם אני.

הן היו מוזגות מים קרים לכוסות גבוהות ולאחר מכן מכניסות כפית ארוכה, מלאה בשרבט לתוך כוס המים. האורחים היו נוגסים נגיסות קטנות ממנו ומלווים אותן בלגימה מן המים הצוננים. הבעת עונג הייתה משתררת על פניהם והם הרבו להחמיא לסבתי על איכות השרבט המפורסם שלה.

כאשר היו מבקשים ממנה את המתכון הייתה מחייכת חיוך קטן , מנידה קלות בראשה ואומרת: "זה הסוד שלי!" האורחים כיבדו אותה ולא הוסיפו להטרידה בבקשותיהם.

אני אהבתי להתגנב מדי פעם למטבח ולקחת כפית מן השרבט הזה כאשר אף אחד לא רואה. טעמו הנפלא עומד על שפתי וכמה חבל שאינני יודעת להכין אותו בעצמי!

לי יש כיום חמישה נכדים. לא אחת אני מתבוננת בהם ותוהה: מה הם יזכרו מסבתא ?

טור אישי של יונה דורון - מחברת הספרים "תחנות בזמן" ו"סוד במשפחה".

לעדכונים, הפתעות ופרסים, חפשו אותנו בפייסבוק

אהבתם את הכתבה? תרצו לקשר אליה מאתרכם? הוסיפו את הקוד הבא:

<a href='https://www.karusela.co.il/posts/turim/33/319-מה-נכדים-זוכרים'>מה נכדים זוכרים?</a>

סגור לתגובות


אין תגובות
הכנת הילד הראשון לקראת הולדתו של השני - סיפור אישי [קרא בהרחבה]
את פורום הריון ולידה של קרוסלה כבר היכרת? [קרא בהרחבה]
גם לכם היה פעם חבר לעט? [קרא בהרחבה]
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית (מזי לבל לרנר)
מזי לבל לרנר צלמת אומנותית
יניב שמן צלם הריון (יניב שמן)
יניב שמן צלם הריון
הכנת הילד הראשון לקראת הולדתו של השני - סיפור אישי [קרא בהרחבה]