סיבוכי ירידת מים

ירידת מים עלולה להביא עימה זיהומים שונים אם אינה נעשית בזמן הנכון. לעיתים נדירות זה עלול גם להגיע לצניחת חבל הטבור או למים מקוניאליים.

במהלך ההריון, התינוק נמצא בשק מי השפיר. שק מי השפיר משמש לו כמגן מפני גורמים חיצוניים, שומר על טמפרטורה קבועה של העובר וגם מאפשר לו לנוע בחופשיות בחלל הרחם. בנוסף, מי השפיר המצויים בתוך השק מכילים את כל הרכיבים התזונתיים להם התינוק זקוק בכדי להתקיים. שק מי השפיר מורכב משני קרומים: קרום פנימי, המכיל את העובר ומי השפיר וקרום חיצוני, הידוע גם בשמו סיסית, הכולל בתוכו את שק השפיר והינו חלק מהשלייה. שק מי השפיר מתחיל להתמלא החל מהשבוע ה 12 להריון כאשר בשיאו, יכול להכיל בתוכו כמות של 1000 מ"ל. ככל שהזמן עובר והלידה קרבה, כמות המים יורדת בהתאם.

בשליש השני של ההריון העובר בולע את מי השפיר ומפריש אותם כשתן. פעולה זו הכרחית להתפתחותו של העובר היות והיא מפתחת את תפקודי הריאה שלו ואת מערכת העיכול. בד בבד, פעולה זו גם משנה את הרכבם של מי השפיר ולקראת סוף ההריון, מי השפיר מכילים בעיקר בהרכבם את שתן העובר.

אחד הרגעים המסמלים על הלידה הקרבה ובאה הינו הרגע בו מתרחשת ירידת מים. בירידת מים הקרומים נבקעים ומי השפיר יוצאים החוצה. יציאת המים יכולה להיות מסיבית ולהגיע כשטף של מים או יכולה להרגיש כמו טפטוף קל, כאשר השוני תלוי במקום הקרע.

כאשר הקרע גבוה והמים יוצאים כטפטוף ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בהפרשות נרתיקיות או בבריחת שתן. כדי לדעת בוודאות שאכן זוהי ירידת מים, ניתן לרחרח את ההפרשה. למי השפיר ישנו ריח המזכיר את ריח הזרע.

כאשר הקרע במקום נמוך, ברוב המקרים לא צריך לרחרח. התחושה היא חד משמעית שטף של מים. המים יכולים להיות צלולים ובשבועות מתקדמים של ההריון, יכולים גם להיות בגוון צהבהב ירקרק. גוון צהבהב של המים, מסמל שאלו מים מקוניאלים, כלומר העובר גדול מספיק להפריש צואה אל תוך חלל מי השפיר וכך עשה.

לא כל הלידות מתחילות בירידת מים. למעשה רק אחוז נמוך מהלידות יחלו כך. אולם, כאשר יורדים המים, מומלץ להגיע לבית החולים להיבדק.

ברוב המקרים, במקרה של מים צלולים לא תעשה התערבות רפואית מחשש לזיהום והצוות הרפואי ימתין עד לתחילתה של לידה ספונטנית. זמן ההמתנה תלוי במדיניות של בית החולים ונע בדרך כלל בין 18 ל-24 שעות. במהלך הזמן הזה היולדת תהיה במעקב מחשש לזיהום. אם לאחר 24 שעות לא יתחיל תהליך של לידה, יתחיל הצוות הרפואי בתהליך של זירוז, אשר ברוב המקרים ילווה בטיפול אנטיביוטי למניעת זיהום.

במקרה של ירידת מים מקוניאליים הסיפור קצת שונה. מים מקוניאליים מתפרשים על ידי הרפואה הקונבנציונלית כסממן, שהעובר נמצא במצוקה שגרמה לו לפעילות מעיים. לכן, ההשגחה על היולדת תהיה הרבה יותר מוקפדת.

כאמור, רוב הלידות מתחילות בצירים. במקרים בהם החלו צירים וישנו צורך לקדם את תהליך הלידה, הרופא ימליץ לבצע פקיעת מים מלאכותית. פקיעת הקרומים באופן מלאכותי נעשית, כאשר הרופא מחדיר את אצבעותיו או מכשיר המיועד לכך, לתוך איבר המין ובצורה זו פוקע את שק מי השפיר. המגע הישיר יוצר גירוי ומעודד את הרחם להתכווץ וכך תהליך הלידה יכול להתקדם בצורה משמעותית.

סיבה נוספת לפקיעה מלאכותית של מי השפיר היא לצורך חיבורו של מוניטור לראשו של התינוק. בלידות מסוימות דופק העובר מואט בצורה משמעותית ורופא מומחה רואה לנכון לחבר מוניטור ישירות לראשו של התינוק לטובת מעקב.

ישנם מקרים בהם מתרחשת ירידת מים בשלב מוקדם של ההריון ולא לקראת הלידה. ירידת מים בשלב זה מסכנת את העובר היות ואינו בשל להיוולד, כמו כן, קיומו של קרע בשק מי השפיר, עלול לגרום לזיהום. ברוב המקרים היולדת תישאר למעקב בבית החולים עד הלידה, יערכו לה ניטור עוברי על בסיס יומיומי והיא תקבל טיפול אנטיביוטי. בנוסף, אם ירידת המים התרחשה בשבועות מוקדמים של ההריון, יינתנו לה תרופות שיעזרו להתפתחותו של העובר ולהתפתחות איבריו החיוניים. במידה ולא נוצר זיהום ואין סכנה לעובר, תערך לידה יזומה בתחילת חודש תשיעי.

הסיכונים העיקריים בירידת מים הינם זיהום, המסכן את חייו של העובר היות ושכבת המגן כבר אינה מגנה, כמו גם צניחה של חבל התבור.

צניחת חבל הטבור הינה מקרה נדיר בו חבל התבור יורד לתעלת הלידה לפני העובר. מצב זה יכול לקרות כאשר ישנו ריבוי של מי שפיר, כאשר העובר אינו מבוסס היטב בתעלת הלידה, כאשר העובר נמצא במצג שאינו מצג ראש או במקרה והעובר קטן. הסיכון בצניחתו של חבל התבור הוא בכך שחמצן אינו מגיע אל העובר היות והעובר מפעיל לחץ על חבל התבור הנמצא תחתיו. על כן, כאשר מתרחשת צניחה של חבל התבור יתבצע, ברוב המקרים, ניתוח קיסרי.

בכל מקרה של ירידת מים חשוב להמשיך ולעקוב אחר תנועות העובר. מקרים כמו צניחת חבל התבור הם נדירים אך עדיין מומלץ להגיע לבית החולים ולו רק בכדי להיבדק.