ריבוי ומיעוט מי שפיר

ריבוי ומיעוט מי שפיר

מערכת קרוסלה

על תופעת ריבוי מי שפיר ותופעת מיעוט מי שפיר. כל הסיבות לתופעות אלו, הסיכונים הכרוכים בהן ודרכי הטיפול.

ריבוי מי שפיר

מי שפיר הם הנוזל אשר עוטף את העובר ברחמה של האם. הנוזל חיוני להתפתחותו של העובר, שכן הוא מאפשר לו לנוע בקלות בתוך הרחם ולפתח שרירים, שומר על טמפרטורת גוף קבועה ומגן על העובר מפני פגיעות וטלטלות. מי השפיר חיוניים להתפתחותו של העובר, אך ריבוי מי שפיר עלול להוות סכנה לאם ולעובר.

כמות מי השפיר הרצויה

כמויות מי השפיר משתנות בהתאם לשבוע ההיריון. בשבוע ה-12 להיריון כמות מי השפיר היא כ-50 מיליליטר. באמצע ההיריון כמות זו עולה לכ-400 מיליליטר ובשבוע ה-36 או בשבוע ה-37 כמות מי השפיר יכולה לעלות ל-1,000 מיליליטר. בהיריון מתקדם יותר כמות מי השפיר יורדת בהדרגה, ובהיריון ממושך היא יורדת באופן משמעותי. את רמת מי השפיר מודדים בדרך כלל בעזרת בדיקת אולטרסאונד, כאשר לרשות הרופאים עומדות שתי שיטות עיקריות:

• AFI או Amniotic Fluid Index - בשיטה זו מבצעים אולטרסאונד ש"מחלק" את הבטן ל-4 חלקים. בכל רבע נמדד העומק של כיס הנוזל ולאחר מכן מחברים יחד את התוצאות. אם גובה מי השפיר הוא מעל 24 סנטימטרים, קיים חשש לריבוי מי שפיר.
• MVP או Maximal Vertical Pocket - בשיטה זו נמדד העומק המקסימלי של כיס מי השפיר. אם גובה מי השפיר הוא מעל 8 סנטימטרים, יש ריבוי מי שפיר. בדיקה זו נפוצה בעיקר בעת לידת תאומים.

מהן הסיבות לריבוי מי שפיר

ריבוי מי שפיר מתחלק לדרגות, כאשר הדרגה הקלה היא בין 25 ל-30 סנטימטרים (לפי AFI), הדרגה הבינונית היא בין 30 ל-35 סנטימטרים ואילו הגבוהה ביותר נחשבת לזו שמעל 35 סנטימטרים. קיימות מספר סיבות שעלולות להוביל לתופעה:

• מום עוברי – מום מולד הקיים בעובר יכול לעלות את רמת מי השפיר. המום יכול להתבטא בשפה שסועה, בעיות בלב, בעיות במערכת העצבים או חסימה במערכת העיכול המונעת מהעובר לבלוע.
• סוכרת היריון – עד היום לא ברור מהי הסיבה לכך שסוכרת הריון גורמת לעלייה במי השפיר. ייתכן שהמצב נוצר בעקבות ההיפרגליקמיה אשר עובר העובר.
• הפרעות הורמונליות – הפרעות הורמונליות כגון הפרעות בהפרשת הורמון האחראי על מערכת השתן.
• תסמונות שונות – תסמונות דוגמת תסמונת דאון או תסמונת ברטר, אשר פוגעת בתפקודן של הכליות וגורמת לעובר להפריש כמויות שתן רבות.
• זיהום ברחם

הסיכונים בריבוי מי שפיר

כאשר קיים חשש לריבוי מי שפיר, נשלחת האישה ההרה לבצע בדיקות שונות ובכללן בדיקת העמסת סוכר לבדיקת סוכרת היריון, אקו לב לעובר, סקירת מערכות העובר (בעיקר עיכול ומנגנון בליעה), בדיקות גנטיות שנועדו לאתר פגמים, וכן בדיקות עבור גורמים שכיחים פחות, כגון בדיקות דם מסדרת TORCH לאיתור מזהמים.

ריבוי מי שפיר עלול להוביל לסיבוכים שונים. אחד הסיבוכים הנפוצים הוא קשיי נשימה של האם וצירים מוקדמים שעלולים להוביל ללידה בטרם עת. מי שפיר מרובים גם גורמים להתרחבות הרחם ומעלים את הסיכויים לדימומים מוגברים לאחר הלידה.

בנוסף לכך, ריבוי המים בתוך הרחם מאפשר לעובר לנוע בחופשיות. במקרה זה, לא זאת בלבד שהמצגים מראים תמונות שקריות בבדיקות האולטרסאונד, אלא קיים סיכוי גבוה יותר שראשו של העובר לא יתבסס בתעלת הלידה. מצב זה אשר עלול להוביל להיפרדות השלייה או לצניחת חבל התבור.

הטיפול בריבוי מי שפיר

כאשר באים לטפל בריבוי מי שפיר, מוצאים תחילה את הגורם שהוביל לכך מלכתחילה. לדוגמה, אם הריבוי בנוזלים נגרם כתוצאה מסוכרת, ניתן לאזן אותה ולגרום לירידת מי השפיר.

אם מדובר בריבוי מי שפיר קיצוני, שבמהלכו תחווה האישה הפרעות קיצוניות במערכת הנשימה, ישקול הרופא לבצע ניקוז מי שפיר. עם זאת, הניקוז עלול לגרום לסיבוכים כמו היפרדות שלייה או ירידת מים מוקדמת. יתרה מכך, גם לאחר פעולת הניקוז, עלולים המים להצטבר מחדש.

במקרים שבהם חווה האישה צירים מוקדמים בעקבות ריבוי מי שפיר, ניתן לה טיפול תרופתי. תרופה בשם אינדומתצין מסייעת בהורדת מי שפיר, תוך שהיא מורידה את תפוקת השתן של העובר.

מיעוט מי שפיר

בנוסף לריבוי מי שפיר, קיימת תופעה של מיעוט מי שפיר. מדובר במצב שבו המדד של מי השפיר הוא מתחת ל-5 סנטימטרים לפי בדיקת AFI. גורמים שונים עלולים להביא למיעוט מי שפיר, וביניהם ירידת מים מוקדמת, מומים במערכת השתן ובכליות העובר, בעיות שלייה אשר מפריעות לגדילת העובר בתוך הרחם, רעלת הריון, מחלות כלי דם ועוד.

סיבוכים שונים עלולים להגרם בעקבות מיעוט מי שפיר. במחצית הראשונה של ההיריון, קיים סיכון מוגבר להיווצרות מומים בעובר ואף להפלה או למותו של העובר בעודו מצוי בתוך הרחם. במחצית השנייה של ההיריון קיים סיכון ללחץ על חבל התבור, לידה מוקדמת, הפרעות בתפקוד השלייה או עובר קטן.

במקרים מסוימים, עשוי מיעוט מי שפיר להוביל לביצוע ניתוח קיסרי. במהלך הניתוח, מוציא הצוות הרפואי את העובר מבטנה של האישה, תוך ביצוע חתך בחלק התחתון של הבטן. הניתוח עצמו אורך כחצי שעה, ולאחריו מובלת האישה לחדר התאוששות ונמצאת במעקב במשך כ-3 ימים. לאחר שהצוות הרפואי מוודא כי הכול בסדר, משוחררת האישה לביתה. כ-5 ימים לאחר הניתוח, מגיעה האישה לרופא כדי להוציא את הסוגרים (החוטים מתמוססים מעצמם). על פי רוב, ההחלטה לבצע ניתוח קיסרי מתקבלת במהלך הלידה, אך על הצוות הרפואי לספק לאם את כל הנתונים על מצבה ועל הסיבות המובילות להחלטה לביצוע הניתוח.