אי ספיקת צוואר הרחם

מה עלול להביא לאי ספיקה צווארית, אילו סיכונים מלווים את התופעה וכיצד ניתן למנוע אותה.

תהליך הלידה ותסמיניו שונים מאישה לאישה. ישנן נשים שתגענה לחדר היולדות בעקבות צירים ואילו אחרות בעקבות ירידת מים. אולם, בכל ההריונות, כדי להתחיל את שלב הלידה הפעילה, צוואר הרחם של היולדת צריך לעמוד בשני קריטריונים: האחד פתיחה של 10 ס"מ והשני מחיקה של 100 אחוזים.

פתיחת צוואר הרחם בדרך כלל נגרמת כתוצאה מהתכווצויות של צוואר הרחם בזמן הצירים, יחד עם משקל העובר הלוחץ כלפי מטה ומנסה להיכנס לתעלת הלידה.

מחיקת צוואר הרחם הינה התקצרותו של צוואר הרחם עד היעלמותו לגמרי, המוגדרת במונחים רפואיים כמחיקה של 100 אחוזים. בשלב זה, כשצוואר הרחם פתוח ומחוק, הוא בשל ללידה ומתחיל שלב הלידה האקטיבית, המוכר גם כלידה פעילה.

ישנם מקרים בהם צוואר הרחם מתחיל את תהליך הפתיחה וההתקצרות בשלב יותר מוקדם של ההריון, ללא תחילתם של צירים ואף ללא כאב כלל. כתוצאה מכך, ישנו סיכון ללידה מוקדמת, לפני שבוע 37 להריון או להפלת העובר לאחר השבוע ה-12 להריון. מקרים מסוג זה נגרמים בעקבות אי ספיקה של צוואר הרחם.

ישנם מספר גורמים לאי ספיקת צוואר הרחם וביניהם פעולות כירורגיות אשר בעבורן נדרש להרחיב את צוואר הרחם כגון גרידה או ביופסיה, מום במבנה צוואר הרחם, נזקים שנגרמו לצוואר הרחם בלידות קודמות או מפציעות וחבלות והריונות מרובי עוברים.

גורם נוסף לאי ספיקת צוואר הרחם עלול להיווצר אצל נשים אשר בתקופה בה הן היו עובר ברחם   אמם, נחשפו לתרופות המכילות בתוכן אסטרוגן סינטטי הנקרא די.אי.אס. תרופות אלו שימשו למניעת הפלות ושמירת ההריון ונאסרו לשימוש בשנות ה- 70 בנשים בהריון. איסור השימוש נבע בשל ממצאים המורים על כך שהבנות שנולדו לנשים שקיבלו את התרופה סבלו בבגרותן מבעיות פוריות ומהפלות מרובות.

הסממנים לאי ספיקה צווארית הינם דימום, תחושה של לחץ וכבדות בבטן התחתונה ופתיחה ומחיקה של צוואר הרחם, אשר אינה מלווה בכאב.

ברוב המקרים לא ניתן לדעת אם האישה ההרה תסבול מאי ספיקה צווארית ועל כן, הדרך לאתר אם את הבעיה, היא על ידי היסטוריה רפואית. לאחר שיחה עם הרופא המטפל, ניתן לדעת אם אישה כלשהי שייכת לקבוצת הסיכון עוד לפני הלידה. במקרה הצורך, הרופא יבצע צילום של הרחם. בצילום ניתן לראות את צורת הרחם ולמדוד את הצוואר.

ישנה דרך נוספת לאבחן אי ספיקת צוואר הרחם והיא על ידי בדיקה קצת יותר פולשנית הכוללת החדרת צינוריות בקטרים שונים, כאשר רוחב הצוואר נקבע על פי קוטר הצינור.

במידה והאישה כבר בהריון, ביצוע צילום של הרחם או החדרת צינוריות מסכנות את העובר וכתוצאה מכך הרופא יבדוק את צוואר הרחם באופן ידני, או על ידי אולטרסאונד. לפני בדיקת האולטרסאונד, על האישה לשתות מספר כוסות מים מכיוון שרק על ידי מילוי שלפוחית השתן, ניתן לבדוק את צוואר הרחם ולזהות האם מדובר באי ספיקה. בכל מקרה, את הבדיקות הנ"ל הרופא יערוך שוב בביקורים הבאים למטרת מעקב וביקורת.

במידה ורופא הנשים גילה שצוואר הרחם פתוח וממשיך להיפתח בבדיקות המעקב, הוא ימליץ על טיפול. הטיפול המקובל במצבים של אי ספיקת צוואר הרחם הינו תפירה של אזור צוואר הרחם למניעת התרחבותו.

תפירת צוואר הרחם נערכת בין השבועות ה-12 וה-13 כדי למנוע הפלות שנגרמות מאי ספיקה של צוואר הרחם בשבועות יותר מאוחרים של ההריון וכדי להימנע מפתיחה ומחיקה נוספת של צוואר הרחם בהמשך ההריון.

התפירה מתבצעת בהרדמה כללית ובמהלכה משחילים חוט, לרוב מסוג טפלון, העובר דרך ארבע נקודות בדופן צוואר הרחם, ובסיום ההשחלה מהדקים וקושרים. על תפירה שמתבצעת בשבוע מוקדם של ההריון כמו השבוע ה-12, בדרך כלל לא מוטלים איסורים כלשהם והאישה ההרה יכולה להמשיך את שגרת חייה כמעט ללא הפרעה.

במקרה והתגלה צורך לתפור בשלב יותר מאוחר של ההריון או שהתגלתה אי ספיקה במצב מתקדם ולא ניתן כבר לתפור, בדרך כלל, לאישה ההרה תינתן הוראה לשכב במנוחה עד הלידה. בכל מקרה, האישה תהיה במעקב רפואי הכולל ביקורת פעם בשבועיים.

ברוב במקרים התפר יוסר בשבוע ה-37 להריון, אלא אם מתחילה פעילות רחמית לפני כן. הפעולה נעשית ללא צורך בהרדמה ובסיומה תתאפשר לידה וגינלית רגילה.

לתפירה של צוואר הרחם ישנם מספר סיכונים והם ירידת מים מוקדמת, דימום, נזק לצוואר הרחם, נזק לשלפוחית השתן והסיכון ללידה מוקדמת. מקרים מסוג זה, כמו גם, לחץ על התפר או חשד להיפרדות שלייה, יובילו להסרת התפר.

כיום, השימוש בתפירה של צוואר הרחם כפתרון לאי ספיקה צווארית מוטל בספק, וזאת מכיוון שהסיכונים הקיימים להריון לאחר ביצוע התפירה אינם שונים בהכרח מאותם הסיכונים שאותם התפירה מנסה למנוע. יחד עם זאת, הרפואה המודרנית מאוד מתקדמת ויש בכוחה להציע לנשים עם הריון בסיכון פתרונות ולאפשר להן לקיים שגרת יום תקינה כמעט לחלוטין ובכך למנוע סכנות כמו איבוד העובר.